פרישה, חושן משפט שכ:ה
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 320:5
Open in the reader →1ובין בחוכר כו' עד סוף הסי' משנה וברייתא וגמרא ר"פ המקבל הוא: אינו רשאי לעקור פי' לעקור עם השורש לפי שלפעמים ניחא ליה לבע"ב שתשאר השורש במקום זבל ופעמים ניחא ליה דתיעקרא ארעא וכן המקבל פעמים צריך קש ליתן לבהמותיו לכך נוטלו עם השורש ולפעמים חש על הטירחא דקל יותר לקצור מלעקור גמרא ריש המקבל: לחרוש אחר הקצירה פי' כדי לעקור ולהפוך שרשי עשבים רעים שבו שלא יחזרו ויצמחו לכשיזרעם רש"י: אפילו אין מנהג כו' ז"ל הגמרא שם לחרוש אחריה יחרוש פשיטא לא צריכא באתרי דלא מנכשי ואזיל איהו וניכש מהו דתימא א"ל האי דנכשיה אדעתא דלא כריבנא לה קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה עד כאן לשון הגמרא ומשמעות הגמרא במ"ש דהו"ל לפרושי ר"ל דהול"ל כן בשעת השכירות שאם ינכש אז אין יתחייב לחרוש ואז מהני אפילו שתיק המשכיר דכל תנאי שבשעת השכירות קיים דאם לא היה מסכים תחלה המשכיר לא הו"ל למשתק אבל אי לא אמר כן בפירוש בשעת השכירות תו לא מהני אמירתו דשוכר אם לא שיתרצה המשכיר בפירוש אבל הרמ"ה ס"ל דאפילו אמר אח"כ בשעת הניכוש והמשכיר שתיק דמהני ומש"ה כ"ר והרמ"ה כתב בל' פלוגתא משום דמשמעות לשון הגמרא לא משמע כן לרבינו ועד"ר: ואם נוהגין לנכש כו' הטעם דזרע עשבים הרעים שיפול מהן לארץ יצמחו אח"כ ולא תיהני לזה חרישה הבאה אח"כ רש"י: נוטל חלקו באילנות שבו פי' בפירות אילני אותו שדה אע"פ שלא טרח בהו שא"צ עבודה: אם הוסיף כו' בחלק החוכר ז"ל הגמרא ל"צ דכ"ע יהבי בתילתא ואזיל איהו ויהבי' בריבעא מ"ד כו' ודברי רבינו הם פירש"י שם: ואינו יכול לומר כו' דאיבעי ליה לפרושי: ואפילו אם הוסיף בחלק של בע"ה פי' כגון דכ"ע יהבי לבע"ה ריבעא והוא יהיב ליה תילתא: