פרישה, חושן משפט שכא:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 321:1
Open in the reader →1החוכר או המקבל כו' הנה אציע לשון המשנה ומאי דאיתמר עלה ומתוכו יתבאר לשון רבינו והוא בב"מ דף ק"ג שנינו המקבל שדה מחבירו והוא בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אין מנכה לו מן חכירו אם אמר ליה חכור לי בית השלחין או בית האילן זה יבש המעין או נקצץ האילן מנכה לו מן חכירו ע"כ ובגמרא ה"ד אילימא דיבש נהרא רבא אמאי אינו מנכה לו מן חכירו נימא ליה מכת מדינה הוא אמר רב פפא דיבש נהרא זוטא דא"ל איבעי לאתויי בדוולא אמר רב פפא הני תרתי מתניתא קמייתא משכחת לה בין בחכרנות בין בקבלנות מכאן ואילך דאיתא בקבלנות [כו'] עכ"ל הגמרא והנה מש"ר החוכר או המקבל והיא בית השלחין הוא לשון המשנה וע"פ אוקימתא דרב פפא דמיירי בין בחכירות בין בקבלנות והא דמסיים אין מנכה מחכירו הוא כלשון המשנה הנ"ל וחדא מינייהו נקט ומ"מ חזר ופירשו בסיפא וכתב ומנכה לו מחכירו בין אם הוא בחכירות או בקבלנות וגם הוצרך לחזור ולכתוב כן בסיפא במנכה משום דל"ת דדינו בזה כמו באכלה חגב דג"כ הוא מכת מדינה ואינו מנכה בקבלנות הה"נ ביבש נהרא קמ"ל וטעם החילוק אכתוב בסמוך ומ"ש המשנה ורבינו והמקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין מיירי שא"ל חכור לי שדה זו סתמא ואותה שרימז עליה היא בית השלחין וה"ה אם א"ל חכור לי בה"ש סתם ולא אמר זו שדינה הכי וכמו שיתבאר מדברי רבינו בסמוך דאינו מנכה ביבש נהר קטן עד דיאמר זו וג"כ בית השלחין אלא חדא מינייהו נקט וכלשון המשנה הנ"ל ובית השלחין פי' שדה יבישה דלא דיה לה במי הגשמים ומשקין אותה מן המעין רש"י: או שיש בה אילנות פי' ובשביל האילנות היא חביבה על האריס והחוכר שנוטל חלק בפירות בלא טורח וכמש"ר בס"ס שלפני זה: אפילו נקצצו כל האילנות כו' לשון רבינו מגומגם דכתב בתחלה או אפילו נקצצו כי האילנות ואח"כ כתב שלא נשאר בהם ממטע י' כו' דמשמע זו דוקא אבל ט' מיהא בעינן שישארווכן הקשה הב"י וי"ל בדוחק דודאי נקצץ האילן הנזכר במשנה הנ"ל ר"ל אפילו נקצץ כולה דומיא דיבש נהרא דקאמר דר"ל יבש לגמרי אלא משום סיפא דמתני' הנ"ל דקתני דבעומד בתוכו ואמר ליה חכור לי בית האילן זה מנכה לו והתם איירי אפילו בדלא נקצצו כל האילנות אלא שלא נשארו ממטע י' לבית סאה אפ"ה מנכין לו וכדאית' בירושלמי וכמש"ר ג"כ בסמוך בד"א כו' מש"ה הקדים רבינו וכתב בלשון זה ללמוד שכל שלא נשאר ממטע י' לב"ס ג"כ נקצץ האילן מיקרי דתו לית עליו שם בית האילן ובין ברישא ובין בסיפא מיורי בין בנקצצו כולן ובין בנקצץ עד דלא נשאר ממטע י לב"ס וק"ל ועד"ר מ"ש עוד בישובו: כיון שאפשר כו' מהנהר הגדול וטירחא עליה דאריס רמיא ומזליה גרים רש"י:מכת מדינה היא ומנכה לו בין בחכירות בין בקבלנות אע"ג דבאכלה חגב או נשתדף דג"כ מכת מדינה היא ויתבאר בסמוך בסי' שכ"ב ואינו מנכה לו בקבלנות אלא מה שבשדה הן רב הן מעט נוטל כ"א חלקו על פי תנאם שאני הכא ביבש הנהר הגדול דהמקבל יכול למנוע עצמו קודם שיגדלו התבואה והפירות לומר לא אדלה מים מנהרות הרחוקים כי אדעתא דהכי לא קבלתי מתחלה וכלשון התוס' שכתבתי בדרישה בר"ס זה משא"כ באכלה חגב או נשתדפה דשם מאי דהוה הוה ואין המקבל נמנע בשביל זה בשום מלאכה ועד"ר: היה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זה זהו סיפא דמתני' הנ"ל דקתני אם א"ל חכור לי שדה בית השלחין זה או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכירו ובגמרא שם דף ק"ד פריך ע"ז ז"ל ואמאי לימא ליה שמא בעלמא אמרי לך מי לא תניא האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאין בו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקריא בית באגי אמר שמואל ל"ק הא דא"ל מחכיר לחוכר הא דא"ל חוכר למחכיר דקפיד (והיינו דעת הרמ"ה בסמוך) רבינא אמר אידי ואידי דא"ל מחכיר לחוכר מדקאמר זה מכלל דקאי בגווה עסקינן בית השלחין ל"ל למימר דקאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא עכ"ל הגמרא וכאוקימתא דרבינא קיי"ל ובה איירי רבינו בבבא זו שכתב שהיה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זה כו' אלא שיש לדקדק בדברי רבינו מאחר שבגמרא דייק מתיבת זו דקאמר במתני' דמיירי בדקאי בגווה וא"כ רבינו שכתב בהדיא היה עומד בתוכו למה כתב זה וצ"ל דעומד בתוכו ל"ד קאמר אלא כל הרומז ואומר חכיר לי שדה זה עומד בתוכו מיקרי תדע לך שהרי בסמוך כתב או שעומד בתוכו ולא הזכיר לו בית השלחין כו' משמע הא אם הזכיר בה"ש אף שלא הזכירזו אין קפידא ורבינו מילתא בטעמא קאמר וכאילו אמר היה עומד בתוכו דהיינו שא"ל חכור לי בית השלחין זה מנכה לו ואח"כ אמר אבל אם אינו עומד בתוכו כלומר אבל אם לא א"ל זה אע"פ שאמר בית השלחין אינו מנכה לו ועד"ר שהוכחתי זה מלשון הגמרא ע"ש והוא נכון בעיני גם לעיל בסי' רי"ח ס"ו דכ"ר ז"ל וכל זה כשאינו עומד הלוקח בתוך השדה כו' עד אבל אם עומד בתוכו כו' הוכחתי שם בפרישה דעומד בתוכו ל"ד קאמר אלא ברמז רמז אליה ואמר בית כור עפר זה ע"ש: אפילו יבש הנהר כו' ר"ל אפילו יבש הנהר הקטן ונקצץ האילן דלא הוה מכת מדינה אפ"ה מנכה לו: בד"א כשלא נשאר כו' ביארתי בסמוך: אבל אם נשאר ממטע י' דיכול למימר ליה הנשארים יגדלו טפי הואיל והם מרווחים ירושלמי והביאו הרא"ש: דוקא כי אמר כו' זהו כאוקימתא דשמואל הנ"ל וה"ט דמחכיר זה ודאי אינו מדקדק וי"ל שם בית השלחין חכור לי ויש לו עדיין שם בה"ש אף ע"פ שיבש הנהר הואיל והיה שם תחלה וכן משמע מפירש"י דלא נקרא תחלה בית השלחין אלא כשיש לו נהר או מעין להשקות ממנו שכתב ז"ל חכוכ לי בית השלחין גלי דעתיה שבשביל שהוא בית השלחין טפי ליה וחכרה ממנו: אבל אם אמר חוכר למחכיר כו' האי מנכה ל"ד דהא מסיק רבינו בשם תוס' דבשלא אמר זו וקפיד צריך להעמיד לו אחר אלא משום דעד הנה לא דיבר רבינו אלא מדין מנכה או לא מש"ה כ"ר גם בזה לשון מנכה ור"ל דא"צ ליתן לו חכירותו משלם בלא ניכוי או בלא העמדה לו אחר וחדא מינייהו נקט וק"ל: ובתוספתא משמע כדברי הרמ"ה עד"ר: אבל א"ל סתם כו' צריך להעמיד לו אחר ז"ל נ"י כיון דקפיד ומיהו כשאומר בית השלחין זו אני חוכר אין כאן מקח טעות אלא מדקאמר זו משמע דקפיד כדקאי השתא ודמי לאחריות וכשם שהלוקח שדה באחריות ובא ב"ח וטרף מקצת אין המקח מתבטל בכך אלא שחייב מוכר לשלם לו בנקצץ וביבש האילן ומעין נמי דכוותיה ולפיכך מנכה לו עכ"ל: