פרישה, חושן משפט שלג:ג

1בד"א שהפועל כו' זהו בד"א השלישי הנזכר בגמרא הנ"ל אבל בדבר האבוד כו' עד וכל כיוצא בזה בין פועל בין קבלן אם הן אנוסים כו' כן הוא נוסחת דפוס ב"י וכן ציינו בדבריו הכל בבבא א' ובא ללמדינו רבינו דבדבר האבוד שוה פוענ למקבל דאינו יכול לחזור כ"א כשהוא אנוס אבל כשאינו אנוס לא ומותר להטעותו או לשכור על הפועל כמו על המקבל וכדמסיק רבינו וכתב אבל אם אינן אנוסים כו' אבל בנוסחת ספרים המדוייקים כתוב ברישא בל' זה וכל כיוצא בזה אין חילוק בין פועל לקבלן ואם הן אנוסין כר וא"ש טפי דתרתי קאמר מתחלה כתב דבדבר האבוד אין חילוק בין פועל לקבלן דכמו דבקבלן כבר כתב דאם חזר בו ידו על התחתונה כן הדין גם בפועל ואח"כ כתב דאם הם אנוסין שניהן ידו על העליונה כו' אלא שלפ"ז מה שמסיק רבינו וכתב ז"ל אבל אם אינן אנוסין וחזרו בהן ידן על התחתונה כו' מיותר הוא לפי נוסחא זו דהא כבר נלמד ממנו ברישא שאין חילוק בין פועל לקבלן וכמ"ש וצ"ל דחזר וכתב כדי לכתוב עליו דין מטען או שוכר עליהן וק"ל ונוסחות דפוס ב"י הוא מסודרת קצת טפי ע"פ ל' הגמרא ע"ש ודו"ק: ומיהו אין צריך ליתן להר' כו' כתב ב"י פשוט הוא ולא כתבו אלא לסמוך עליו דברי הרא"ש שכתב בסמוך עכ"ל: בחצי יום האחרון מיירי דלא שכרו אלא ליום א' ואחרון וראשון אאותו יום א' ששכר קאי ור"ל בחצי האחרון של אותו יום או בחצי ראשון של אותו יום ואם השכיר נפשו לימים הרבה שייך לומר שבא לו האונס בחצי ימי השכירות דאחרונים או הראשונים וכן הוא שם בהרא"ש דכתב דינו אמ"ש בפ"ק דקידושין בעבד עברי דחלה ג' שנים אינו צריך להשלים דהתם מיירי דחלה ג' שנים הראשונים ואחר חליו קבלו רבו סתם ועבד לו ג' שנים האחרונים ולא אמר לנכות לו דאמרינן מסתמא מחל לו ע"ש: ומטען אפילו עדיין לא התחילו כ"כ הרא"ש שם שכן דקדק הראב"ד ממתניתין וכ"כ הרמב"ם ב"י: וכתב הרמב"ם אפי' כו' פ"ט דשכירות כ"כ בד"א שאינו מוצא פועלים לשכור כו' כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' בדרישה כתבתי ל' הברייתא ושהרא"ש כתב דנראה לו דהאי בד"א שאין שם פועלים לשכור כו' קאי אמ"ש בברייתא ומטען וכמש"ר והוכיח זה וכתב דאי כפירש"י דפירשו אשוכר עליהן כו' ק' פשיטא כיון שמוצא לשכור בלי תוספת למה יעשה מעותיו אנפרות ויתן להם יותר ממה שמצא לשכור אבל במטען דאין דעתו ליתן להן מותר אלא להטעותן בא עביד אינש דמהתל ומטעה לאלו שבאין לחזור בו. מיהו רבינו חזר וכתב הבד"א כו' גם אשוכר עליהן כו' ללמדינו דאף אם נתייקרו הפועלים יד הפועל על העליונה כיון דעכ"פ נמצאים לפנינו פועלים אחרים לגמור מלאכתו ותו לא הו"ל דבר האבוד ע"י חזרתו ומש"ה ניתן לפועל זה רשות לחזור וידו על העליונה כדין הנ"ל בדבר שאינו האבוד ודו"ק: וכל מה שמוסיף כו' עד אפי' עד כדי הכפל כו' עד"ר שם כתבתי שכ"כ הרא"ש ושהביא ראיה מהירושלמי. וכתבתי שם ג"כ קצת טעם למה אמרו עד הכפל ולפיכך יהיה זה ג"כ בקבלן חילוק בין דבר האבוד דשוכר עליהן עד כפל שכירתו ובין דבר שאינו אבוד דידו על התחתונה (ודוקא בכדי שכרו אין משלם מכיסו כלום) משא"כ לפי' רש"י דפי' דגם בדבר האבוד ואין חבילתו בידו אינו שוכר עליו אלא כדי שכירתו שתופס הבע"ה בידו ע"ש ועד"ר ולא כב"י דכתב דפירש"י הן כדברי רבינו ודבריו תמוהין הן ע"ש ודו"ק: ואם היה בידו משלהם כו' כן אוקמוה שם בגמרא דהא דתניא הברייתא שוכר עליהן עד מ' ונ' כשבאת חבילתו לידו ומשמע לרבינו דחבילתו ר"ל כל דבר שיש משלו בידו מהני (בהתחילו או בדבר האבוד) לשכור עליהם עד מ' או עד נ' ודלא כדברי החולקים וס"ל דוקא כלי אומנות קאמר ועיין בד"מ בעמוד שהביאם: אפי' עד מ' ונ' דינרים מסיים בזה הרמב"ם פ"ט מהל' שכירות ז"ל בכל יום לכל פועל וכתב המ"מ פי' רבינו מ"ש בברייתא עד מ' ונ' שהכוונה לפועל א' ביום א' ודרך גוזמא אחזו ונכון הוא ונראה דר"ל אלא כפי הצורך וכפי הדרך שאדם רגיל לשכור בדבר האבוד שלו וכ"כ הנ"י והרמב"ן בהדיא והב"י תמה על דברי הרמב"ן. ודברי הב"י הן תמוהין בזה בעיני וכמ"ש בדרישה ע"ש ודו"ק: בד"א כשאינו מוצא עתה פועלים אחרים כו' כבר נתבאר זה ממ"ש לפני זה בפרישה גם בדרישה באר היטב ע"ש ודו"ק: ואמר לו לך וצא ושכור פועלים מאלו כצ"ל וכן הוא לשון הברייתא וכן הוא במיימוני ובש"ע ור"ל מאלו המזומנים לפניך.