פרישה, חושן משפט שלו:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 336:3
Open in the reader →1השוכר את הפועל כו' השתא אתא לאשמועינן דאפי' עשה בשלו א"י לומר טול כו' דהו"א דוקא לעיל דהוא של חבירו ליכא למימר זכי ביה אתה דאין לו כח ליתן לאחר מה שאינו שלו והוא שכרו לעשות בשלו אבל הכא דשלו הוא מצי א"ל טול כו' קמ"ל והוא ממשנה שם דף קי"ח (ואם) ואיירי אפילו אם המלאכה שוה כדמי שכירותו ואע"ג דבכל דוכתא קי"ל דשוה כסף ככסף שאני פועל דכתיב בי' בל תלין שכרו והיינו מזומנים או מאי דאתני בהדיא כן פירש"י שם במשנה וה"ט גופא הוא בשכרו ללקוט לו דבר של הפקר דמיד כשלקט זכה הבע"ה ואפי' למ"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו שאני פועל דיד פועל כיד בע"ה דמי והרי הוא כאילו שכרו לעשות בשלום משא"כ בשכרו לשמור דבר של הפקר דבשמירה בעלמא לא זכה ביה לא הפועל ולא הבע"ה והרי הוא כשכרו לעשות בשל חבירו דיכול לומר לא עבדי לו מידי וכל זה מבואר שם בגמרא ע"פ פירש"י ע"ש וק"ל ועבד"ר: ואם נתרצה הפועל כו' ואח"כ חזר בו אין שומעין לו שם במשנה ודומה לזה כ"ר סי' קס"ו ועד"ר: לא בעי משיכה אחריתי ל"ד קאמר דהא הטעם הוא דרשותו או כתיפו קנה ליה מיד אפילו לא משכו מתחלה כלל על דעת לקנות לו אלא כלומר לא בעי קנין אחר גם משום דכל קנין חצירו ורשותו שם משיכה יש עליו דנמשכו ע"י מרשות המוכר או הנותן ובא לרשות הלוקח או המקבל וכמ"ש דומה לזה סי' שי"ב סי"ח ע"ש ועד"ר: וילך הוא ויזכה בו נראה דה"ק כיון דהוא דבר של הפקר יכול הוא לילך ולזכות בו משא"כ כשהראהו בשל חבירו דלא יכול לזכות בשל חבירו שלא ברשותו וכעין זה פירש"י שם בד"ה של הפקר ע"ש א"נ עצה טובה הוא דנותן לו שהפועל ימהר וילך ויזכה בו הוא שלא יקדמנו אחר אז יהיה קרח מכאן ומכאן דאין לו על השוכר כלום ומינה נשמע דאף אם המלאכה לא שוי' כדמי שכירותו דמצי א"נ לך טול זה בשכרך ומפסיד המותר: אבל אי איכא מידי אחריני לב"ה לאשתלומי מיניה או מידי דקפץ כו' צ"ע ל' או דקאמר דמשמע או לית ליה מידי אחריני כו' דא"כ היאך אמר תו או מידי דקפיץ עליה זביני טפי גם ק' מ"ש מתחלה ה"מ דלית ליה מידי לאשתלומי מיניה א"כ איך קאמר ברישא דלא ישמע לו בדאמר טול מה שעשית בשכרך כיון דלית ליה מידי אחריתי לכן נראה לומר דמ"ש דליכא מידי לאשתלומי מיניה ר"ל מעות מזומני' שהוא פרעון של פועל וכמ"ש לעיל בסמוך והשתא א"ש מ"ש או כו' דר"ל או אין לו מעות אבל אית ליה דברים שקפיץ עליה זביני אלא דאכתי קשה דנראה דלדעת הרמ"ה אם אין ההפקר שוה כדמי השכירות צריך שישלם המותר מכיסו כיון שפרעון מוטל עליו וא"כ הו"ל לרבינו לכתוב גם האי פלוגתא והחילוק שביניהן דהא לרבינו מפסיד הפועל מה שלא שוויה ההפקר דמי שכירותו וכמ"ש וצריכין לומר שסמך רבינו ע"ז דהא בהא תליא דאם מציא א"ל טול את שלך מה שעשית בשכרך נשמע ג"כ מיניה דאפי' לא שווי' והוא דוחק דמ"מ לא הו"ל לסתום דבריו ועד"ר: ואין נראה דטעמו שיכול כו' ז"ל ב"י דברי רבינו נכונים המה בטעמם ע"פ פירש"י ואפשר היה מפרש סוגיית הגמרא בענין אחר עכ"ל: