פרישה, חושן משפט לט:יח
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 39:18
Open in the reader →1אבל כשיצוה שיתנוהו למלוה ל"ד שמצוה בפי' שיתנוהו לידו דה"פ סתם וכמ"ש ואזיל ואם אמר קנו כו' ולא בא אלא לאפוקי שלא אמר בפירוש ותנו לידי: ומ"ש נשתעבדו לו כו' משעת הקנין פי' אפילו לא מטא שטרו לידו מעולם משא"כ בשטר דלאו הקנאה דלא זכי ליה עד דמט' שטרא לידו וכמש"ר בס"ס זה: או אפילו כתבו סתם ז"ל ב"י כלומר שאומר קנו ממני שאני חייב לפלוני כך וכך וכתבו שטר אע"פ שלא פירש כתבו לו הרי אלו כותבין ונותנין למלוה דלעולם אין נותנין ללוה אא"כ א"ל בשעת הקנין שלא יתנוהו אלא בידו וטעמא משום דסתם קנין לכתיבה ונתינה ביד המלוה עומד ומש"ר או אפילו כתבו סתם ל"ד דה"ה אפילו לא אמר כתבו כלל כיון שקנו ממנו כותבין ונותנין ביד המלוה עכ"ל וצ"ע הא כתב רבינו לקמן סי' רל"ח בשם הרמב"ן גבי שטר מכירה דלא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד אלא דוקא בפניו אבל אם קנו שלא בפניו אלא בפני ב' עדים לא משמע שה"ה לשטר הלואה וכ"כ נ"י בהדיא שהרמב"ן הכי ס"ל וב"י עצמו הביאו בריש הסימן ולכן כתב רבינו לשון שאמר כתבו אז דיינינן ליה כסתם קנין שעומד לכתיבה ונתינה וכותבין לו. ועיין בב"י סימן כ"ה ס"י בד"ה מי שחייב עצמו בשטר כו' שכתב ז"ל כ"כ בעה"ת שנ"ב כו' עד וכן ה"ה עדים שקנו משמעון בסתם שחייב עצמו לראובן במנה ולא פירש להם למי ימסרו השטר כו' ע"ש דמשמע מדברי הב"י עצמו דסתם קנין לא מהני ליתנו למי שהתחייב לו אבל לק"מ דלא כ"כ הבעה"ת שם סימן י"ד אלא להתחלת הדברים במה מדבר אותו כלל הדברים אבל מסיק שם דהיינו דוקא כשמת זה שקנאו מידו והשטר נמצא בידו או ביד שליש ולמד זה מדייתיקי קשורה על יריכו כו' ע"ש ובעה"ת עצמו מסיק שם בסוף אות ט"ו וכ' דבקנו מידו סתם א"י לחזור בו ע"ש: