פרישה, חושן משפט שצא:ד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 391:4
Open in the reader →1כאילו היה תבן כן פירש"י שם והטעם ע"ש ברש"י: ואיני מבין דברי הרמב"ם כו' בפ"ג מהל' נ"מ כ"כ הרמב"ם וגם המ"מ תמה עליו וכתב אפשר שנסתפק הלכה כמי וכתב ב' הדעות להיות יד המזיק על העליונה איזה מהם שיהיה הפחות ישלם ונראה שהוא מפרש עמיר אגודות שבלים וכן פירשוה בעלי הנ' ולא כפירש"י שפירש עמיר תבן וקש עכ"ל. וב"י תמה על המ"מ שמ"ש שמשום שנסתפק לו הלכה כמי כ"כ (ור"ל דאף שהרי"ף ג"כ נסתפק הלכה כמי מ"מ אין מדרך הרמב"ם לכתוב כן אלא הול"ל יש פוסקין כהא ויש פוסקין כהא) ופי' הוא דהרמב"ם ס"ל דלא פליגי רבה ורבא כי עמיר פי' אגודות שיבלי' כמ"ש המ"מ ונמצא דעמיר היינו שעורים בשיבלים אלא שכל דבר נערך כפי זמנו שבזמן הקצירה דרך להאכילה עמיר ושלא בזמן הקציר דרך להאכילה שעורים שלא בשיבליה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ומ"ש בזול קאי אתרווייהו וכתב ב"י כיון שאין דבר זה מבואר בדברי הרמב"ם אין לסמוך להוציא מהמזיק דדלמא פירש"י בפי' העמיר הוא עיקר כו'. ומ"ש ב"י דל' בזול קאי גם לרבה כן הוא ברי"ף ע"ש ועיין בש"ג שכתב דברים אחרים בדברי הרמב"ם ולי נראה דדעת הרי"ף היא דכיון דלא נתברר הלכה כמי הוא יד המוחזק על העליונה ואי תפיש הניזק צריך לשלם לו דמי שעורים בזול וכן הוא דעת הרמב"ם ולפ"ז נוכל לומר דהרמב"ם פי' עמיר כרש"י קש ותבן. ובזול אשעורים לחוד קאי אלא ממ"ש הרי"ף תיבת בזול קאי גם אדברי רבה שכתב עמיר מוכח שפירשו עמיר הוא אגודה בשבלים ולפ"ז לא הו"ל לב"י לכתוב שאין הדבר מבואר בדברי הרמב"ם ומסתמא הרמב"ם נמשך אחר פי' הרי"ף רבו בפרט בזה שנראה שמסתפק הלכה כמו כמו הרי"ף ומש"ר וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל שם כתב רי"ף איכא מאן דפסק כרבה דהוה רביה דרבא ואיכא דפסק כרבא דהוא בתראה דתניא כוותיה דרביה הוא עכ"ל ור"ל לאפוקי ברייתא תניינא דמייתי דתניא כוותיה דרבה דיחידאי היא עכ"ל רא"ש ור"ל דר"ש בן יוחאי אמרה היה נראה מזה דמסקנת הרא"ש דהלכה כרבא שהרי אמ"ש תחלה דברי הרי"ף שהיה מסופק הביא דברי הראב"ד שהכריע דהלכה כרבא ושנתן טעם לדבריו ולא ידעתי למה כב"י שאינו רואה בדברי הראש הכרעה לזה ועוד אני אומר שרבינו סמך אמ"ש הרא"ש במקומות אחרים כמה פעמים דהלכה כבתראי אף במקום רבים ועיין בפ"ק ובמקומות אחרים ודו"ק: אם אכלה דברים הרעים פטור שם דף כ':