פרישה, חושן משפט שצא:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 391:3
Open in the reader →1אין חיוב השן אא"כ אוכלת כו' זה נתבאר ממשנה דפ"ב דף כ"א ע"ב ומגמרא דף כ"ג ועד"ר: אבל לקחה בר"ה כו' כתב הרמ"ה שחייב כצ"ל הרמ"ה במקום הרמב"ם כי לא פסיקא ליה לרבינו דס"ל הכי הרמב"ם וכמ"ש בסמוך וכן הגיה ב"י: פי פרה כחצר הניזק כו' ונ"מ כו' עד"ר: כגון שהיו הפירות מונחים במקום שא"א ליטלה משם פי' הפרה אבל אם היו מונחים במקום שהפרה יכולה ליקחם משם היה חייב בעל הפרה ואפי' אי אמרינן דפי פרה הוה כרשות המזיק משום דהוה תחלתו בפשיעה: ובא ראובן והושיט כו' לפי פרת לוי כו' פי' וגם עומדת בחצר שמעון בשעת האכילה ואז דוקא חייב בעל הפרה מטעם דפי פרה כחצר הניזק. ויש ספרים שלא כתוב בהן ונ"מ אפי' כו' אלא וכן נמי אפי' כו' ולפ"ז מש"ר פי פרה כחצר הניזק אדלפניו קאי וה"ק כתב הרמ"ה שחייב מטעם דפי פרה כחצר הניזק וכן נמי חייב אפי' כו' וכאותה גירסא משמע נמי בש"ע אבל בדרישה הוכחתי שאין הרמ"ה מה"ט מחייב וגם הב"י כתב שט"ס הוא אות' גירסא ע"ש: לשון הרמב"ם כלב שנטל בחצר הניזק כו' משלם מה שנהנה כו' פ"ג דנ"מ כ"כ והא דקאמר שנוטל בחצר הניזק פי' אעפ"י שנטלו ברשות הניזק אפ"ה פטור מהתשלומין מה שהזיקה כיון שאכלה בר"ה. ובסיפא כשאכלה ברשות הניזק חייב אפי' נטלה מר"ה אך דא"כ ק"ק דהול"ל אינו משלם אלא מה שנהנה לכן י"ל דכוונתו לאשמועינן שמשלמת מיהא מה שנהנה ואעפ"י דגם כשנטלו בר"ה הדין כן מ"מ כתב שנטלה מחצר הניזק משום סיפא וללמדינו דהא דאם אכלה בשדה של בעל החצר חייב בנ"ש היינו דוקא כשגם הלקיחה היתה בחצר הניזק דאם לא היתה הלקיחה בחצר הניזק לא מחייבינן ליה לשלם ודלא כהרמ"ה הנ"ל ומשום דאיכא לפרשו הכי והכי מש"ה כתב לשון הרמב"ם כדרכו בכל דבר המסתפק ועד"ר: כל מה שנקרא חצר הניזק לגבי רגל כפי מה שפירשתי למעלה ר"ל לעיל בסי' שפ"ט מסעיף י"ז ואילך ואעפ"י ששם ברישא הזכיר ג"כ שן מ"מ העיקר שם בסי' שפ"ט לבאר דיני רגל דמיניה איירי עיקר קרא דושלח את בעירה אלא קתני שם שן בהדי [רגל] אגב ע"פ מה שמוכח בסי' זה דגם אשן אינו מתחייב כ"א כשהוא בחצר הניזק וכן דייק ל' רבינו דהתחיל בר"ס זה וכתב ז"ל שן הוא אב דהא ושלח את בעירה וביער מוקמינן ליה נמי בבהמה שאוכלת כו' מדכתב ל' נמי משמע דעיקרו אהיזק דרגל קאי דהכי משמע ל' ושילח ול' ביער שייך נמי ברגל דכל כליון ואבדון נקרא ביער וק"ל ובזה נסתלק תמיהת ב"י: