פרישה, חושן משפט תד:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 404:1
Open in the reader →1שור שוה ר' שחבל בשור שוה ר' והפחיתו שוה נ' כו' ז"ל הגמרא פ' המניח (בבא קמא דף ל"ד ע"א) ת"ר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים וחבל בו נ' זוז ושבח ועמד על ת' זוז שאלמלא לא הזיקו כלומר הואיל ואיכא למימר שאלמלא לא הזיקו היה עומד על ח' מאות זוז נותן כשעת הנזק ולא מצי א"ל מאי אפסדתיך הא שבח טפי משום דא"כ אי לא אזיקתן הוה שבח וקאי על תמני מאה ל"א שאלמלא לא הזיקו כו' ועכשיו תובע ניזק מאתים חציין של ת' זוז שהפסידו שגרם שלא השביח ת' אינו נותן לו אלא כ"ה כשעת הנזק וראשון עיקר עכ"ל רש"י וגם התו' כתבו שם שפי' ראשון עיקר ע"ש ורבינו תפס וכתב ב' הפירושים דרש"י הנ"ל דאף שפשוט הוא מ"מ כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק כתבו רבי' והא דכתבו התוס' דפשוט הוא כדי ללמדנו דודאי כוונת התנא דברייתא היה לפי' הראשון דרש"י לאשמועינן דמש"ה צריך ליתן לו כ"ה זוז ול"מ למימר לא אפסדתיך כלום משום דטענה זו דניזק טענה טובה היא דלולי שהזקת היתה משבחת יותר ונראה דהיינו דוקא בכה"ג דהשור הנחבל עדיין הוא חי ודרך הבהמות וחיות הבריאות להשביח יותר מהנחבלים נמצא דבשבח זה גופו שנשבח זה השור בשומן וגודל שבא המזיק לפטור נפשו כו' בא עליו הניזק בטענתו וא"ל לולי שנחבל היה נשתמן ונתגדל יותר אבל כשמתה הבהמה ונתייקרה הנבילה משיעור שוויה דאין דרך להתיקר בטבע יאמר לו המזיק מזל דידי גרם שנתייקרה ואין הניזק יכול לומר לולי שהמית אתה אותה היתה נשבחת יותר דאין זה מעין שבח זה דמה שהשביחה הנבילה היינו דנתייקרה ודרך בהמות חיות להיות נשבח בשומן וגידול ומזה פשיטא פטור כמ"ש התוס' דא"צ לשלם לו מה שהיתה הבהמה נשבחת או שנגדלת אם לא המיתה וזהו טעם רבי' בס"ס שקודם זה וכמ"ש שם ודוק: