פרישה, חושן משפט תי:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 410:2
Open in the reader →1בעל הבור חייב כתב המ"מ כו' [עב"ח שהביאו]: האחרון חייב כו' פי' במה שכיסה ומילא את החפירה הרי אזיל לה מעשה הראשון וכאילו חפר ליה הוא בור מחדש: אחד החופר או הלוקח כו' כ"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות נ"מ: כיון שהוא בעליו חייב דכתיב בעל הבור ישלם בעליו מ"מ: כגון שיהיה לו שור כו' דכתיב כי יכרה איש בור ולא שור בור: אבל אם עשאו השור ברשותו חייב לסלקו ז"ל הגמרא שם דף מ"ה אמר רבא הכניס שורו לחצר בע"ה שלא ברשות וחפר בה בורות בעל השור חייב בנזקי חצר ובעל החצר חייב בנזקי הבור כיון דאית ליה למלייה כו' ופירש"י בעל החצר חייב אם הפקיר רשותו ואע"פ שנאמר כי יכרה איש בור ה"מ בבור בר"ה דלא עליה רמי' למלייה הכא כיון דאית ליה למלייה מקמי דליפקריה דהא בור דידיה הוא וכי אפקיר בתר הכי נותן תקלה בר"ה עכ"ל וכן הוא נמי כוונת רבינו כאן א"נ מיירי שחפר הבור ברשותו סמוך לר"ה דאז מיד שיודע לו חייב לסתמו וכמש"ר אח"ז בעשה בור סמוך לר"ה וה"ה חפר אחד ברשותו והוא לא כיסהו אחר שנודע לו חייב וכ"כ בש"ע וכן מוכח ממש"ר בסמוך בפותח לרשות חבירו דאחר שנודע לחבירו ולא סתמו פטור הכורה: כתב הרמב"ם אפילו נחפר מאליו כו' בפי"ב דנ"מ כ"כ והא דהוצרך לכתוב זה בשם הרמב"ם אף ע"פ דלכאורה נלמד דין זה במכ"ש מדין שור של חבירו שחפר ברשותו דאף דיש לשור בעלים אפ"ה חייב בעל החצר כשלא כיסהו די"ל דהו"א אדרבה דוקא כשחפר שור של חבירו דחבירו משלם לו היזק חצירו ובכללו הוה מה שצריך למלאות החפירה מש"ה חייב בעל החצר כשלא מילאהו משא"כ בנחפר מאליו וק"ל: