פרישה, חושן משפט תיג:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 413:1
Open in the reader →1שני קדרין שהלכו זא"ז כו' בב"ק דף ל"א וכתבתי בדרישה ע"ש: אבל אם לא היה יכול לעמוד פי' דאז לאו פושע הוא וכדלעיל סי' ד"ש ובסי' שלפני זה: פסק רי"ף כו' טעמו דס"ל כתירוצא דר"י והרא"ש פסק כר"נ בר יצחק שם דס"ל דמה שלא הזהיר הוא ג"כ פשיעה ועמ"ש בדרישה בסי' שע"ט דל"ת דשם לענין אם עמד בעל הקורה לתקן משאו סתם רבי' כדעת הרי"ף וכאן כתב דברי הרא"ש באחרונה ומשמע דס"ל כוותיה והרא"ש בפסקיו בפ' המניח משוה אותם יחד ע"ש: ואם היה יכול לעמוד או כו' פי' ואם היה יכול לעמוד ולא עמד דחייב לכ"ע או שלא הזהירם דחייב לדעת הרא"ש אותו החיוב הוא כמו שמפרש ואזיל: כתב הרי"ף שגוף הראשון כו' וכ"כ הרמב"ם כו' וא"א ז"ל כתב שגופו כו' עיין כל זה מבואר יפה בדרישה: היו ג' כו' אין זה מדברי הרא"ש אלא רבינו כתב דכ"ע מודים בזה וכ"כ ב"י: גוף השני חשוב כמו בור כיון דהו"ל לעמוד ולא עמד: וממונו אפי' דין בור כו' דאומר לו השני בור זה דהוא משאוי אין אני הכורה אותו אלא הראשון: כגון שהיה מוטל לרחב הדרך א' באלכסון שם בברייתא אם מחמת הראשון נפלו חייב על נזקי כולם וקאמר ע"ז הגמרא מראשון היכי נפלו רב פפא אמר דפסק לאורחא כשלדא רב זביד אמר כחוטרא דסמיותא פירש"י כשלדא כנבילה מושלכת למעבר הדרך ברחבו וממלאה את כל הדרך כחוטרא דסמיותא המקל של סומים שמגששים בו שפעמים מושיטו לרוחב הדרך ומגשש וכתבו התוספות דרב זביד פליג ארב פפא וסבירא ליה לרב זביד דכי פסיק לאורחא כשלדא לא היה הראשון חייב בנזקי ג' דהו"ל ליזהר כשראה שני שנפל אבל בחוטרא דסמיותא דהוי באלכסון כשנתקל הראשון בראש החוטרא אותו שבא אחר כך ונתקל בסוף החוטרא לא ראהו ע"כ וכתב הרא"ש ע"ז וצ"ע כמאן הלכתא וכתב ב"י כיון דמספקא לן הלכתא כמאן נקטינן לקולא ולא מחייבינן ליה אלא כשהוא באלכסון ומש"ר ולדבריו אם לא היה מוטל כו' ט"ס הוא וצ."ל ולדבריו אם הוא מוטל כו' דודאי כשאינו מוטל לרוחב הדרך ולא באלכסון אין שום אדם שיחייב בזה ועוד דא"כ א"א שנפלו כולן מחמת הראשון וכמו שאמרו בגמרא היכי משכחת לה כו' אלא ודאי ט"ס הוא ומ"ש ולדבריו ר"ל לדברי הרא"ש אביו אבל לדעת הרי"ף והרמ"ה ס"ל דכיון שהוא מוטל על רוחב הדרך חייב אפילו לא מוטל באלכסון דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי עכ"ל ב"י ובאמת שאף לפי הגהתו עדיין אין הל' מתיישב היטב דאיך יכתוב רבינו ולדבריו אדברי הרא"ש ולא הזכיר קודם לזה דברי הרא"ש כלל בזה שהרי הך דין דהיו שלשה כו' לאו מדברי הרא"ש הוא אלא לכ"ע הוא וכמ"ש ב"י עצמו ונראה דצ"ל ולדברי א"א הרא"ש ז"ל היה מוטל כו' ולפי שהיה כתוב בספרים א"מ ז"ל ר"ת "אבא "מורי ["זכרונו "לברכה] החליף המדפיס מ"ם פתוחה דא"מ למ"ם סתומה וז"ל החליף בתיבת לא ומזה נפל הטעות אם לא אלא שאכתי קשה איך סיים לכתוב לפני זה ז"ל הוא חייב בנזקי כולם ואח"כ כתב פלוגתא בזה בשלמא מה שמתחיל לכתוב ז"ל ואם מחמת הראשון נפלו הוא חייב על נזקי כולם ה"ט דציין ל' הברייתא דקתני כן וכתב עלה דמשכחת לה בתרתי גווני ואח"כ כתב עליו הפלוגתא אבל זה שכתב שני חייב בנזקי כולם קשה וע"ק תרתי למה לי שוב מצאתי בשני ח"מ של קלף דליתא שם האי ולדבריו כו' עד גמירא וגם לפני זה לא חזר וסיים הוא חייב בנזקי כולם ולפ"ז נראה לומר דהוא גליון וכתבו אחד מהתלמידים אמש"ר ומשכחת לה כגון שהיה מוטל לרוחב הדרך או באלכסון ונתקלו בו כולם ונפלו אזה כתב אחד מן התלמידים הג"ה מן הצד וציין מ"ש הטור הוא חייב בנזקי כולם וכתב דלדברי הרא"ש היינו דוקא באם היה מוטל באלכסון ואם לא היה מונח באלכסון לא היה חייב בנזקי כולם ולהרי"ף חייב ואף אם תאמר שהכל מדברי רבינו הוא ואינו הג"ה נוכל לפרש ג"כ דלאחר שכתב דמשכחת לה בתרי גווני חזר וכתב דהאי חייב בנזקי כולם דכתיבנא והוא מברייתא כנ"ל להרא"ש מיירי דוקא בשהיה מונח באלכסון ולהרי"ף אפילו מונח לרוחב הדרך וק"ל ורבינו שפיר דייק וכתב ל' הברייתא דאם מחמת הראשון נפלו הוא חייב על נזקי כולם ואח"כ כתב ל' הגמרא דמשכחת לה כגון שמוטל לרוחב או באלכסון ונתקלו בו כולם ונפלו ור"ל בתרי גווני אלו משכחינן דנתקלו כולם בראשון אבל לא סיים לכתוב שחייב הראשון בשניהם והיינו מפני שהוא מסופק בדברי הרא"ש הנ"ל ואף שגם זה הוא קיצור לשון דהו"ל לפרש י"ל דמסתבר ליה כדברי הרי"ף אלא שלא רצה להכריע לכתוב בהדיא שלא כדברי אביו. ומה שכתבתי שהוא גליון אל תתמה ע"ז שמצינו כיוצא בזה טובא גם הב"י כתב בסי' ת"י בס"ז והוכיח דמה שנמצא כתוב בנוסחאות הרי"ף שלנו הוא טעות והיה גליון ע"ש גם הוכחתי לעיל כן בס"ס ת"ט בדברי רבינו ודו"ק: