פרישה, חושן משפט תכג:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 423:1
Open in the reader →1הנוגף אשה ויצאו ילדיה כו' משנה וגמרא סוף הפרה דף מ"ח ומ"ט ע"א: ומ"ש חייב בדמי ולדות לשלם לבעל שהתורה רבתה לו דכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה וגו' ומיירי שהולדות מתו מכח ההכאה אלא שבלאו ההכאה נמי לפעמים הנשים מפילות מש"ה אינו צריך לשלם לו דמי ולד אשר כבר נולד אלא שמין מה היו נותנין בעד אשה מעוברת שבאם תלד ולד בר קיימא יהיה הנולד שלו והוא היתרון ממה שנותנין בעדה לאחר שכבר יצא ממנה הולד מת (וע"ד שכתבתי לעיל ר"ס שנ"ד) ואותו היתרון נותנין לבעל אבל מה שהאשה נפחתה מצד עצמה מכח צער שהפילה מכח ההכאה זהו נקרא נזק ונותנין אותו להאשה כמש"ר אחר זה וכן מבואר באשר"י שם דף קל"ד ע"ב ע"ש שכתב דינו אשפחה ומינה נלמד לשאר אשה וק"ל: וצער ונזק יתן לאשה ל' מור"ש ז"ל אע"פ שבשאר חבלה אין כל הנזק שלה אלא שבזמן שבסתר כו' כמ"ש בא"ע ס"ס פ"ג גבי נגיפה שאני כמ"ש בספרי בפ' הפרה סי' ס"ז עכ"ל ע' בא"ע סי' פ"ג שם כתב דאם אחד חתך ידי אשה דנזק הגדול הוא בכלל פגם והוא שלו ושלה ואח"כ כתב שם דבושת ופגם בזמן שבגלוי לו ב' חלקים ולה חלק אחד ובסתר לה ב' חלקים כו' וא"כ עיקר קושייתו של מור"ש ז"ל מפגם שגם כאן מה שנכחשת ונפחתת אף שאינו נזק גמור דומיא דקציצת יד שהוא נזק עולמית מכל מקום בכלל פגם הוא ועל זה כתב גבי נגיפה שאני ואפשר דכוונתו הוא דכיון דאין זה דנכחשת ונפחתת הוא היזק גמור שהרי קרוב לודאי שתחזור לכמו שהיתה די לו במה שזיכתה לו התורה דמי הולדות ועיין מה שכתב באבן עזר: ושבת וריפוי רואין כו' והא דלא כתב רבינו תחלה דשבת וריפוי חייב גם כן לשלם משום דקאי אמ"ש בריש הסי' הנוגף אשה והנוגף אשה לא גרע משאר מכה דחייב עליה ה' דברים אלא שנוסף עליה עוד שחייב גם דמי ולדות ומסיק וכתב ע"ז ושבת וריפוי ור"ל הן ג"כ חייב לשלם ומ"ש רואין הו"ל כאילו אמר ורואין בוי"ו א"נ זה פשוט דחייב לשלם ג"כ שבת וריפוי ולא בא רבינו אלא ללמדנו של"ת שחייב בהן אף שאינה צריכה הריפוי וכמש"ר בסי' ת"ך סל"ב דיש הכאות כו' עד אם צריך לרפואה בין אין צריך כו' והא דלא פי' רבינו כאן למי נותנין אותו לפי שהריפוי פשוט הוא שנותנין להרופא ושבת פשוט דנותנין אותו לבעלה שהרי מעשה ידיה שלו וכ"כ רבי' בהדיא בא"ע סי' פ"ג: ובושת אם הוא בסתר לה ב' חלקים כו' משנה בפרק מציאת האשה (כתובות דף ס"ה) וכתבו רבי' ג"כ בא"ע סי' פ"ג לענין החובל באשת חבירו ושם נתבאר בשם הרמב"ם שבסתר היינו שהכה אותה במקומות המוסתרים שבגופה (היה) וצ"ל כאן סתר וגלוי על המקום שנעשה שם הנגיפה אם היתה בחדר מקום שאין רואה או בפרהסיא וכן צ"ל שם בא"ע שכתב שם חילוק זה ג"כ בחרפה בדברים ושם ודאי צ"ל סתר וגלוי על המקום שנעשה שם המעשה: