פרישה, חושן משפט תכד:יג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 424:13
Open in the reader →1החובל באשה ועבד כו' והן שחבלו באחרים פטורין מפני שאין להן ממה לשלם נתגרשה כו' וכ"כ רבי' לעיל בסי' צ"ו ובסי' שמ"ט ומכאן נלמד דאין אומרים יחרימו לאשה על חובה או הנאתה ואולי אין בעלה ירצה שתהיה אשתו בחרם ויתן מעות בעדה וכמ"ש מוהר"ם מווריזבורק בנימוקיו והביאו הד"מ בסי' ת"ך סל"א ע"ש כי לא אשתמיט בשום פוסק לכתוב ואף מוהר"ם מווריזבורק לא כ"כ כ"א כשהוציאה ש"ר או דיבה רעה על האדם דבזה חוזרין ועושין לה חרפה ולא במקום שאין עליה כ"א עיקר חיוב ממון ודוק: ואם יש לאשה נכסי מלוג או נכסי צ"ב עד"ר: ואותה טובת הנאה תתן לנחבל עד"ר ופשוט הוא דזהו דוקא לדינא דגמרא בזמן שהיו דנין כל דבר אבל בזמן הזה דאין דנין דיני חבלות אין כופין אותה למכרה אלא כופין אותה עד שתפייסנו וע"י זה היא מעצמה תמכרה לו ועמ"ש רבי' בסמוך בתשובה לגאון: אבל אינה חייבת למכור כתובתה לשלם לנחבל בגמרא שם דף פ"ט יהיב טעמא משום דאמר שמואל המוכר ש"ח וחזר ומחלו מחול וכל לגבי בעלה ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא לא מטריחינן וכתב הרא"ש ז"ל ואע"ג דקיי"ל כר"מ דאמר אסור לאדם שישהה עם אשתו בלא כתובה מ"מ יחזור הבעל ויכתוב לה כתובה אחרת ואע"ג דדיינינן דינא דגרמי ואם תמחול לבעל תצטרך לשלם ללוקח אינה חוששת ע"ז כיון שאין לה עתה ממה לשלם וא"ת תמכור הכתובה במעמד בעלה ואז לא תוכל למחול וי"ל דמעמד ג' אינו מועיל בכתובה באשה היושבת תחת בעלה כיון שעדיין לא ניתנה לגבות ול"ד לשאר מלוה שניתנה לגבות א"נ הבעל לא ירצה להיות במעמד להפסיד אשתו עכ"ל ורבי' שכתב אינה מחוייבת למכור כ"כ ללמדנו דאף על גב דאפשר לעשות קיום במשכנות או בערבון או בנדר ושבועה שלא תמחול אלא שאינה מחוייבת לעשות כן וכ"כ התוס' הביאו הר"ן ע"ש: ואם חבלה בבעלה כו' ג"ז שם בגמ': תמכרנה לבעל ונפרע בה דמי החבלה נראה דאינו ר"ל שיהא נפרע בזה כל דמי החבלה דהא תמכרנה לו קאמר והיינו בטובת הנאה גם למה להו לחז"ל שיזקיקוהו לבעלה שיקבל דמי הכתובה העומדת בספק מי ימות תחלה בפרעון דמי חבלתו אלא ה"ק תמכרנה לבעלה כל הכתובה בטובת הנאה ומה שיתן בעדה ינכה לה בחוב חבלתו והמותר יהיה לו בחוב עליה ואין בזה משום שתהא קלה בעיניו להוציאה דהא אף אם לא תמכרנה לו אם ירצה יגרש לה והכתובה ינכה לה בדמי חבלתו וכדמסיק רבינו וק"ל: כיון שחייבת לו כנגד החבלה שחייבת לשלם לו עכ"פ לאחר שיגרשנה: ואלמלא המכר לא היה מוציאה כיון שכתובתה מרובה מהחבלה פירוש שהרי יצטרך ליתן לה עודף דמי הכתובה על דמי החבלה משא"כ כשתמכרנה בטובת הנאה לא יהיה עודף דהא אין נותנין בעד כתובתה חצי דמי הכתובה: ורואין אם כתובתה מרובה כו' פירש בהא דכתובתה מרובה מחבלתה דאמרינן דלא תמכרנה כולה לבעלה בטובת הנאה מ"מ מקצת ממנה נמכר לו והיינו דרואין מה שכתובתה מרובה מדאורייתא אותו מותר תמכור לו: ומ"ש ותפרע החבלה ה"נ ל"ד כל דמי החבלה קאמר אלא תפרע למה שיגרע דמי המכר כפי טובת הנאה והמותר ישאר חוב עליה: ואם אינה יתירה לא תמכור כלל ואין להקשות תמכור מקצת ממנה בטובת הנאה והמותר ישאר לה לכתובתה דהא גם השתא ששלמה מקצת דמי החבלה ונשאר עליו כתובה דאורייתא מ"מ אם ירצה יגרשנה וינכה דמי החבלה שנשארה חייבת לו מהכתובה דאורייתא וכיון שלא חייבת לזה כיון דעכ"פ ישאר עליו לשלם מכיסו מקצת מהכתובה באורייתא לזה מה"ט גם כשליח יתרון בכתובתה מכתובה דאורייתא ודמי חבלתו הוא מועט תמכור מכתובתה מעט וישלם מקצת דמי חבלה וישאר עליו חיוב מקצת כתובה דאורייתא וי"ל דחכמים לא רצו לתקן שתהא מחוייבת למכור ולמעט מכתובה דאורייתא בשביל פרעון דמי חבלתו ואף שאם כן יש לחוש שיגרשנה וינכה דמי חבלתו בכתובתה וכמ"ש מ"מ הן לא תקנו שתמכור ותמעט כתובתה דאורייתא בשביל החבלה ואם יגרשנה מעצמו יגרשנה וז"ל הרא"ש שם וא"ל תמכור כל כתובתה לאחר בטובת הנאה ויכתוב הבעל שטר ללוקח בשמו ואז לא תוכל למחול כדאיתא בכתובות פרק הכותב דכיון דאין הכתובה בשם האשה הוה כמשהה אשתו בלא כתובה אע"ג שאין קלה להוציאה (ור"ל דהא צריך לשלם לאחר אם גרשה) עכ"ל: ובספר א"ע פירשתי כו' ע"ש סי' ס"ג: