פרישה, חושן משפט פא:כד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 81:24
Open in the reader →1כתב הרמב"ם כו' בספ"ו מטוען: ומ"ש המודה לחבירו כו' ק"ק דמשמע דהמודה לחבירו ר"ל בפני חבירו דומיא דוכן האומר לחבירו כר דכ' בתר הכי וא"כ ס"ל להרמב"ם דאפי' הודה לפני חבירו מצי למימר שלא להשביע הודיתי כיון שלא הודה דרך הודאה גמורה וזה סותר למ"ש לעיל סי"ט בשמו שוב ראיתי שם ברמב"ם דליתא שם תיבת לחבירו קמא ע"ש: ועדים שומעין אותו וכן האומר כצ"ל ובי"ס כתב שומעין אותו מבחוץ אבל אינו נכון וכן ברמב"ם אינו תיבת מבחוץ: או שלא להשביע את עצמי כוונתי פטור ז"ל ב"י ליכא למידק כו' (עיין בב"ח) וטענת להד"ם ג"כ אינו יכול לטעון להרמב"ם אם הודה לחבירו בהודאה גמורה כמש"ר בשמו לעיל סי"ד מש"ה כתב ב"י דאאומר לחבירו קאי וק"ל: וי"א אפילו לא טען כו' בעה"ת שער מ"ב וע"ל סל"ב סי"ז ומ"ב: אבל אם חזר ואמר איני חייב לך כלום פי' אע"פ שאינו אומר להד"ם אלא מודה בהודאתו רק שכופר בעיקר ההלואה דבכה"ג בטענת השטאה לא טענינן ליה אם לא שהוא עצמו אמר ובטענת השבעה טענינן ליה וכ"כ ב"י לעיל סל"ב ע"ש וכ"ש אי טעין להד"ם וכפר בהודאה דא"צ לטעון טענה אחרת ופטור שהרי אפילו בהודתה ע"י תביעה אמרינן לעיל כשטען אח"כ להד"ם פטור משום דמלתא דכדי לא דכירי אינשי ואמרינן דלהשטאה כיון וק"ל: