פרישה, חושן משפט פה:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 85:3
Open in the reader →1ראובן הוציא שטר כולי שם דף ק"י ומשמע שם מל' רש"י דאיירי שבשעה שהוציאו השטרות כבר הגיע זמן הפרעון דשני השטרות וזהו שמסיק רבינו בסמוך וכתב דשניהם תובעים זא"ז וכ"כ המ"מ פכ"ד דמלוה ע"ש: אלא היה לך ליפרע בחובך פי' היה לך לתבעני ולהפרע בחובך ב"י: אבל הכא אפילו באתרא וכו' יכול לומר לו היה לך ליפרע בחובך. כלל הדבר דחלוקה זו הוא זה דכאן בהלואה אין לומר שירא שמא יכפור שמעון בהמעות כשיתבענו דאם כן גם כשבא ללוות ממנו יכפור שמעון בהן מחשש שהוא לוה ממנו כדי לתפוס המעות בחובו ואף שלא היה דעתו לכך מתחילה הלא כשיהיו המעות בידו יכול לתופסן בחובו בעת שירצה והלואה זו היא בעצמה פרעון חובו משא"כ במכר לו קרקע דעביד אינש דזבין ארעא לחד יומא וכמש"ר לקמן ס"ס ק"ח ויותר נראה לומר דהכא בהלואה כיון שעל ידי ההלואה זו נעשה עבד לוה לאיש מלוה אמרינן דחזקה דלא הוה יזיף מיניה להיות עבד לו אלא הוה תובעו בדין בשביל מעותיו משא"כ במכר דמה איכפת ליה במכירה זו הא אכתי נכסיו משועבדים לו מכח שטר מלוה שיש לו עליו וישוב זה נרמז בדברי רבינו במ"ש ולכך מכרתי לך השדה כדי שאוכל למשכנך דר"ל שהוא ברשותי כבתחילה דהא אוכל למשכנו מידך אימת שארצה משא"כ במעות וק"ל וכהאי טעמא משמע מתוך פירוש רש"י שם דף ק"י וכן משמע מדברי רבי' בסמוך ס"ד. ודעת הי"א דגם בהלואה יוכל לומר הוצרכתי למעות ולא יכולתי להפרע ממך ואמרתי ללוות ממך כדי שאוכל למשכנך כדי הלואתי וכן כתב ר"ן שם וכ"כ ב"ה בשם הרמב"ן: לפיכך אם הוא במקום שהמלוה כו' לשון לפיכך קצת דחוק דהא במה שהתחיל פסקו במקום שנותנים המעות תחילה כו' הוא פשוט דאינו גובה ראובן ודינא דסיפא דבמקום שכותבין תחלה כבר כתב בו הסכמתו דשניהן גובים ואי משום חילוקי הגבייה דעידית וזיבורית זה אינו תלוי בפלוגתא שלפני זה ונ"ל דלשון לפיכך נמשך למטה וכאילו אמר כללא דמילתא אם הוא כו' ואם הוא כו': למה לוית ממני כלומר למה כתבת שטר שלוית ממני: ואפי' יש לראובן זיבורית ולשמעון עידית אין יכול לומר לויתי ממך כדי שאגבה העידית כו' כך הגירסא בכל הספרים וא"ת הא כ"ר בסמוך דכל כה"ג כ"א עומד בשלו ויש לומר שרבי' בא לכתוב דין זה אליבא דכ"ע והיינו דאפי' ר"נ דס"ל דזה גובה וזה גובה וכמ"ש מודה בזה דאין יכול לומר דמש"ה לוה כדי לגבות ממנו עידית כו' משום דבלאה"נ היה יכול כולי לגבות ממנו העידית כו' וכדמסיק והיותר נראה דכיון דלאו כ"ע דיני גמירי יש לראובן להתנצל בטענה זו לומר טעיתי וסברתי שאגבה ממנו עידית שלו והוא יגבה ממני זיבורית שלי וגם הקושיא מעיקרא ליתא דהא (דלא) אמרינן כ"א עומד בשלו אלא כשהגיע כבר זמן פרעון על שניהן אבל זה פשוט דכל שלא הגיע זמן פרעון של שמעון לזמנו של ראובן גובה ראובן עתה משמעון וכשיגיע זמנו של שמעון יחזור ויגבה ממנו דלא אמרינן אפוכי מטרתא ל"ל אלא כשכבר הגיע זמן שניהן וכיון שכן יכול ראובן לומר בשעה שלויתי ממך היה דעתי לגבות מיד חובי שאתה ח"ל ואז הייתי גובה מעידית שלך וכשתבוא אתה אח"כ לגבות ממני בהגיע זמן פרעון שלך היה דעתי ליתן לך זיבורית שלי וק"ל ועד"ר. שאפי' אם לא לוה ממנו יכול לגבות העידית שלו ואין לומר שחשש שמא יתן לו מעות שבידו ומש"ה הוציא המעות מידו בהלואתו דא"כ לא יצא בזה מידי חששא שמא היו לו עוד מעות אחרים לשלם לו או ימשכן העידית לאחר וישלם לו מעות אלא גם מעות מקרי עידית דיכול לקנות בהם מה שירצה וכל עיקרו אינו (לא) [אלא] להגבותו זיבורית שלו ולא הזכירו בגמרא גם רבי' גביית עידית אלא לומר לך שדעת ראובן היה שלא יעמוד כל אחד בשלו אלא עכ"פ יגבה ממנו הוא בתחלה עידית או מעית וק"ל: אין דרך בני אדם כו' ואם יאמר כיונתי למכרה כו' המשך לשון רבי' כך הוא תחלה כתב אם יאמר שלוה ממנו כדי להגבותו זיבורית אין דרך בני אדם ללות כדי למכור נכסיהן דמסתמא דעת כל לוה הוא שיפרע חובו במעות ויעמוד בשלו ואם לפעמים צריך אחד למכור קרקע אזי מוכרו בלי המצאה דהיינו ללות כדי שימכור עי"ז שדהו ועל זה מסיק וכתב ואם יאמר אני הוצרכתי למכור ולא מצאתי קונים לקנות הזיבירית בשוויו ומש"ה לויתי מזה דעי"ז ימכר בשוויו בשומת בית דין וזהו שאמר שאפרע ממנו המעות ר"ל כל דמי שוויו ע"ז אמר דאין זה טענה דהיה יכול להפק זממו זה ע"י איש אחר ללות ממנו ולהגבותו ולא מזה שחייב לו כבר ומיהו ה"ט לחיד אינו מספיק אלא לסתור טענת כוונתי היתה למכור זיבורית שהיא גם כן טענה גרועה אבל לעיקר הטענה לויתי ממנו כדי להגבותו זיבורית צריך טעם אחר ומש"ה כתב רבי' בתחילה הטעם דאין דרך בני אדם וכולי וק"ל: ומיהו אם יש לשניהם עידית או בינונית וכו' פלוגתא דר"נ ור"ש היא שם דף ק"י והלכה כר"נ דאמר בשלו הן שמין ומדבריו מסתעפים דינים הללו ודקדק רבי' וכתב מיהו אם יש לשניהם כו' אבל אם יש לא' עידית או בינונית או זיבורית ולהשני אין לו כלום פשיטא ואצ"ל דאין מגבין לזה שאין לו מזה שיש לו כיון דגם זה ח"ל ואין לו ממה לשלם לו כ"א במה שיגבה מזה ואטרוחי בי דינא בכדי למה לן וק"ל: ולהגבותו זיבורית דבשלו הן שמין כדבסמוך: כיון ששניהן תובעים זה לזה פירוש כיון שבשעת התביעה זמן שניהם הגיע ליפרע ותובעים זא"ז כמ"ש לעיל. דבשלו הן שמין פי' כיון שאין לו שדה טובה הימנה אע"ג דלגבי אחרים שיש להן עידית אין זו אלא בינונית ודינו דב"ח בבינונית מכל מקום בזה שאין לו עידית בשלו הן שמין רש"י וכיון דליכא ריוח לא' מהם בגבייתן למה לן לאטרוחי בי דינא. ומגבין לו ממנה שהרי יש ריוח לבעל הזיבורית בגבייתו: ואם זמן השטר שמוציא שמעון על ראובן כו' ר"ל זמן כתיבת השטר שנעשית הלואת ראובן משמעון היה קודם שהגיע זמן פרעון שמעון לראובן וק"ל: או בכל ענין יעמוד כל א' בשלו ר"ל אפילו באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כ"א גובה שטרו וז"ש יעמוד כ"א בשלו ור"ל ואין שמעון יכול להוציא מידו ולומר אתה ח"ל ואיני ח"ל לך מטענה הנ"ל אלא גם ראובן עומד בשלו והוא קצת דחוק וצ"ל דנמשך אחר ל' הגמרא דף ק"י בפלוגתא דר"נ ור"ש וכצ"ל בסמוך שכתב כגון שראובן הלוה לשמעון לה' שנים כו' נמי נמשך אחר ל' הגמרא דאל"כ הול"ל בקיצור דביום שנשלם זמנו לוה ראובן משמעון לג' ימים מיהו בסמוך אפשר לומר דלרבותא כ"כ דאע"פ שלוה ראובן לזמן ארוך לי' שנים אפ"ה לא אמרינן אי איתא דחייב לו שמעון איך נשתעבד לו להיות עבד לוה לאיש מלוה כ"כ זמן רב בשביל המתנת יום א' דאפשר דלא רצה שמעון להלוות לו בענין אחר וק"ל: