פרישה, חושן משפט פט:ז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 89:7
Open in the reader →1ועוד כתב הרמב"ם כו' בפרק י"א דשכירות כ"כ וטעמו כתב המ"מ (עיין בב"ח שמביאו) ואין זה סותר למ"ש בב"י בטעם דאינו נשבע ונוטל כ"א כשהכפירה היא ב' כסף די"ל כיון דבעלמא אין מיחשב טענת ממון לישבע עליו ש"ח פחות מב' כסף הה"נ בשכירות לא תקנו חז"ל שלא יהא ב"ה נאמן כ"א בתביעה חשובה כזו ואם היא תביעה דב' כסף דיש בו תקנה אז מן הדין היה להשכיר ליטול בלא שבועה מש"ה ס"ל דגם כשהשכיר קטן נשבע ונוטל ועמ"ש עוד מזה בסמוך: אלא ישבע בע"ה אע"פ שתובעו קטן פי' וקיי"ל דאין נשבעים על טענת קטן ושמש"ר בסי' צ"א וצ"ו הכא בשכיר החמירו ואמרו שמשביעין על טענתו: וראיתי בנוסחאות כו' לשון רבינו הוא ואמר שראה בנוסחאות הרמב"ם שכתוב בהן אפילו השוכר קטן כו' ור"ל דלפי האי נוסחא לק"מ אדברי הרמב"ם דאף ע"ג דאין מוציאין ממון מהקטן בשאר תביעות וכמש"ר סימן צ"ו שאני הכא שיש בזה הנאה לקטן שימצא לעשות מלאכתו אבל בלא האי טעמא לא היה נוטל השכיר כיון דאין מוציאין מן הקטן בשום מקום הוי אמרינן דלא (שתקנה) תקנו חז"ל אזה וכנ"ל וק"ל: