פרישה, אבן העזר נג:א
פרישה · Prisha, Even HaEzer 53:1
Open in the reader →1וכתב הרמב"ם וכן הפוסק מעות לבנו לא קנה ז"ל הרמב"ם שם פכ"ו דאישות דין ט"ו האב שפסק על ידי בתו לא קנתה הבת אותה המתנה עד שיכנוס אותה בעלה וכן הבן לא קנה עד שיכנוס שכל הפוסק אינו פוסק אלא על מנת שיכנוס עכ"ל ופשוט היא דמ"ש תחלה האב שפסק על ידי בתו שר"ל שפסק מעות לחתנו ואלשון המשנה קאי דמיירי בפוסק לחתנו וכדמסיק שם הרמב"ם וכתב מיד אחר זה ז"ל לפיכך הפוסק מעות לחתנו ומת כו' וכמ"ש גם המ"מ שם וזה גם כן פי' על ידי בתו ורצה לומר שפוסק לחתנו עבור בתו אלא שהרמב"ם סבירא ליה כיון שהטעם הוא משום דאמדינן דעתו שלא פסק אלא על מנת לכנוס דה"ה בפסק לבנו עצמו וה"ה לבת ובנו לרבותא נקט ומהאי טעמא גם כן רבינו הביא לשון הרמב"ם אחר דין הפוסק מעות לחתנו ומת כו' דלכאורה קשה דהוה ליה לסדר דברי הרמב"ם זה אחר שכתב דברי רבינו האי דין הפוסק מעות לבתו וע"ק דס"ל לרבינו גם דעת הרמב"ם שכתב שהפוסק לבתו לא קנתה אלא ודאי דברי הרמב"ם איירי בפוסק לחתנו מיהו נראה דלדעת הרא"ש שלרבינו האמור בסמוך אדברי רבינו האי שהפוסק לבתו לא קנתה אלא א"כ נתייבמה שהוא עומד במקום אחיו דמשמע שאם תנשא לאיש אחר לא קנתה דה"נ כשפסק לבנו דלא קנהו אלא כשישא אותה אשה שהיה לפניו לישא כשפסק לו: