פרישה, אבן העזר נג:ב
פרישה · Prisha, Even HaEzer 53:2
Open in the reader →1לא ירש הבן אותו ממון ז"ל מ"ו פירוש מאחר שאין בנה יורש אותה אם כן ממילא אף היא לא קנה דבמה וכמה ואם כן ממילא גם כן האב יכול לחזור כשנשאת לאחר שהיא עדיין לא זכתה עד כאן לשונו ולי נראה דהכי קאמר ואקדים לך לשון הרא"ש בפסקיו ומתוכם נבא אל הביאור וז"ל בפרק אעפ"י דף קל"ג ע"א פירש רב האי ודוקא בפוסק לחתנו אבל אם פוסק לבתו וכו' דמכל מקום לבתו פסק ובתו קנתה כך מצאתי כתוב ונ"ל שלא ביאר הכותב יפה דמשמע דאם מת החתן כו' עכ"ל ואם כן ה"פ דהכותב כתב סתם דמכל מקום לבתו פסק וקנתה ומשמעותו הוא דקנתה לגמרי הן ליבם בה הן לישא בו לאיש אחר הן להורישו לבנה מש"ה כתב הרא"ש דע"כ אין לפרשו הכי כמשמעותו. דזה דלהורישו לבנה לא מסתבר כלל דהא ודאי לא פסק לה אלא על מנת שתנשא בהן וכיון שצריך לומר שרב האי דקאמר דקנתה לא בכל עניין מיירי אם כן גם כן נאמר דסבירא ליה דלא קנתה אלא אם כן נתייבמה דהיבם עומד במקום אחיו הראשון (ר"ל שבא מכח קידושי קמא כ"פ) ולא שתנשא בו לאיש אחר וק"ל וכן משמע לשון רב האי שכתב דוקא בפוסק לחתנו פירוש אז יכול האב למימר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולא לך אבל בפוסק לבתו אין יכול לומר כן אלא שחייב ליתן אף ליבם אבל אם נשאת לאחר או שיהא בנה יורשה בזה לא מיירי רב האי וגם הרמב"ם שכתב וכן הפוסק מעות לבנו לא קנה כו' נוכל לומר שגם הוא מודה לדברי רבינו האי שאם פוסק לבתו ומת חתנו שמחוייב ליתן ליבם ואע"ג שכתב הרמב"ם שכל הפוסק אינו פוסק אלא ע"מ לכנוס שזה מקרי כניסה: