פרישה, אבן העזר סב:ב
פרישה · Prisha, Even HaEzer 62:2
Open in the reader →1שהכל ברא לכבודו ז"ל הר"ן בפ"ק דכתובות סוף ד' תס"ט כתב רש"י ז"ל נראה בעיני שלא נסדרו על עסקי הזיווג אלא מאשר יצר ואילך שאותה ברכה מתחלת לדבר בשניהם. אשר יצר את האדם מדבר בזכר. והתקין לו ממנו בנין עדי עד היא הנקבה. שוש תשיש לפי שאנו צריכין להעלות ירושלים על ראש שמחתינו שנא' תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי וגו'. שמח תשמח בחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב. ואשר ברא לשם כל ישראל ולפי שהסדר מתחיל מאשר יצר פתח בה בברוך וחתם בברוך ושוש תשיש ושמח תשמח מפני שהם ברכות סמוכות לחברתה לא פתח בהן בברוך. ואשר ברא מפני שהיא נאמר על הרוב יחידאה ברוב ימי משתה כשאין שם פנים חדשות לפיכך אינה סמוכה אבל שהכל ברא לכבודו אינה מן הסדר אלא לאסיפה שנאספו שם לגמול חסד זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבן ונתעסק בו ואסיפה זו כבוד המקום הוא וברכה זו מש"ה נתקנה ומשעת אסיפה היא ראויה לברך אלא מכיון שיש שם ברכה על הכוס הזקיקוה לסדר עליו ולפי שאינה מראש סדר הברכות וכולה הודאה לכך לא חתמו בה בברוך מידי דהוה אברכת פירות ומצות. וכן ברכת יוצר האדם שתקנוה ליצירה ראשונה של אדם הראשון כדלקמן אי למ"ד שתי יצירות הוו ואי למ"ד שתי יצירות עלו במחשבה (דשם בגמרא ד' ח' פליגי דחד מ"ד ס"ל בתחלה עלו במחשבה לבראות אדם וחוה שתי יצירות דהיינו לברא אדם לחוד וליקח ממנו צלע ליברא ממנו חוה ולבסוף חדא יצירה ע' פירושו ושם ברש"י ובט"ש רשמתיהו) ובתר מחשבה אזלינן מ"מ אינה מברכת הזיווג דהא ביצירה ראשונה עדיין נקבה לא היה. וא"ת למה היא באה מתוך שאנו מברכין על יצירה שנייה מברכין ג"כ על הראשונה שהוא תחלתו. והתקין לו ממנו מגופו ומצלעותיו. בנין עדי עד בנין הנוהג לדורות וקרי ליה בנין כדכתיב ויבן את הצלע. עקרה ירושלים. (שמח תשמח היא תפלה להש"י שישמח להרעים האהובים כמו ששימח הש"י ליצירו דהיינו לאדם וחוה בג"ע מקדם) רעים אהובים החתן והכלה שהם שני רעים האהובים זה לזה. כשמחך יצירך כמו ששמח את האדם הראשון. בגן עדן כדכתיב ויטע ה' גן בעדן מקדם וגו'. משמח חתן וכלה ובאחרונה משמח חתן עם הכלה לפי ששמחת ברכה ראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים שהרי תפלה היא שאנו מברכין שיהיו שמחין בהצלחה כל ימיהן לפיכך אין אנו חותמין משמח חתן עם הכלה דמשמע שמחת איש באשה אלא ברוך משמח שניהם לעולם בסיפוק מזונות. אבל באחרונה שבח היא שמשבח הקב"ה שברא חתנות דבוק איש באשה ע"י שמחה וחדוה לפיכך יש לחתום משמח החתן עם הכלה שהוא שמחת איש באשה עכ"ל רש"י ז"ל עוד האריך הר"ן שם ע"ש: