פרישה, אבן העזר צו:א
פרישה · Prisha, Even HaEzer 96:1
Open in the reader →1אלא בשבועה דחיישינן דלמא צררי אתפסה בשעת מיתה רש"י והא דהוצרכו ליתן טעם שמא צררי אתפסה ואע"ג דבלאה"נ אין נפרעים מנכסי יתומים אלא בשבועה נראה דה"ט משום דכתובה אינה ניתן לגבות מחיים ואם כן כשבאתה האלמנה אחרי מותו לגבות כתובתה והיורשים אינן טוענים שנתנו לה הכתובה ואף שטענו כן אינן נאמנים כל זמן שכתובתה בידה דה"ל כשאר שט"ח דאין ב"ד טוענין שמא פרע לו ואף שטוען הלוה פרעתי כל זמן שאינו אומר ישבע לי שלא פרעתיהו אין ב"ד טוענין עבורו. אלא שטוענין הב"ד ליורש שמא אביהן פרע וכאן לא שייך האי חששא כיון שהכתובה לא ניתן לגבות מחיים וה"ל כמוצא שטר חוב על היתומים ואביהן מת בתוך זמני שלא הגיע עדיין ז"פ שגובין אפילו מיתומים בלא שבועה כמ"ש בח"מ סי' ע"ח וק"ח ומש"ה הוצרכו לחשוש שמא אביהן מרוב אהבתו לאשתו סמוך למיתתו אתפסה צררי ובגרושה דלא שייך ה"ט ואפ"ה כתב רבינו בסמוך ז"ל ואפי' מיורשיו אם מת אחריה דדייקינן הא אם מת לפניה לא משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו התם ה"ט אף שמת בחייה מ"מ היה חי זמן מה אחר הגירושין ואיכא לספוקי שמא באותו זמן שהיה חי שילם לה הכתובה וק"ל ועיין מ"ש עוד ר"ס ק"ג: