פרישה, אורח חיים שסג:א
פרישה · Prisha, Orach Chayim 363:1
Open in the reader →1מ"ש ב"י ז"ל ומ"ש הר"ר יונתן אם מכל צד אותו כותל נשאר טפח מכאן וטפח מכאן לאו דוקא טפח דבמשהו מכאן ומשהו מכאן סגי ק"ק הלא כתבו התוס' פ"ק דעירובין והביאם ב"י מיד אחר זה דמגמרא מוכח דכותל עצמו לא חשיב לחי אם לא ברוחב טפח דאין היכר כ"כ בכותל כמו בפס גמור וכ"כ הגהות בפי"ז ור"ל בכותל עצמו אם נפרץ ונשאר מן הצדדין מן הכותל בעצמו בעינן טפח אע"פ שאם העמידו לשם לחי סגי בכל שהוא שוב ראיתי בכ"מ שג"כ כ"כ ליישב דברי רבינו יונתן הנ"ל דדוקא קאמר טפח מהאי טעמא. וגם בש"ע כתב המחבר עצמו אם נשתייר טפח מכאן וטפח מכאן. ונראה דב"י ס"ל כיון דרש"י ור' יונתן פירשו מ"ש בגמרא או בשני פסין ומשהויין דמיירי בנשתייר ומשמע לב"י מדפירשו רבינו יונתן להגמרא בנשתייר ואפ"ה תני הגמרא משהו ש"מ דאפילו בנשתייר משהו סגי. ומ"ש בש"ע טפח אפשר שפסק כן כהוכחת הד"מ מיהו אינו מוכרח ודו"ק ומ"ש ב"י עוד לתמוה אתרומת הדשן שמחלק בין לחי אחד דבעינן כחוט הסרבל ובין שני לחיין דלא בעינן עוביים אלא משהו כו' לא ידעתי מאין ראה רמז ורמיזה בת"ה שחילק בין לחי אחד לב' לחיין כי המדקדק בת"ה יראה לעינים דלא חילק אלא בצ"פ משום הכי לא נתנו שיעור ואע"ג דבשאלה מתחיל וכתב ז"ל מה שנוהגין בכל המקומות לעשות הלחיים מסיד מחוי בעובי ולא כלום כו' ומסיק וכתב ע"ז דיפה עושים הא מסיק וכתב שם ז"ל כדי ליישב המנהג ברוב מקומות שאין נוהגין לעשות הכשר כל המבואות כ"א בצ"פ כו' הרי לפנינו דלא כתב היתרו כ"א אצ"פ ולא אלחיים ואף שהשואל נקט בלשונו לחיים ר"ל הלחיים העומדים ועליהן כמין קנה ונעשה מהן צ"פ דהא מסיק דבכל מקומות נהגו לתקן בצ"פ וק"ל. ומ"ש אחר כך או ב' פסין משהויין זה ענין אחר דבחצר תיקנו כן ובמקום אחד. אבל במבוי שתיקונו בשני לחיין ובשני מקומות וע"ד שיתבאר ודאי דס"ל דעובי דכל אחד בענין כחוט הסרבל. ומ"ש ב"י על מהרא"י שהוכיח מדכתב מהר"ם שהקורה שע"ג יש בה כח לקבל אריח וקורה. וב"י פירשו דאין ראיה נראה דב"י לפי גירסת המרדכי כ"כ וכן הגירסא לפנינו במרדכי שבידינו שכתב בה כן ז"ל וכשהקורה על גביו יש לה כח לקבל אריח וקורה ור"ל כשהקורה ע"ג הסיד יש בו בסיד כח לקבל אותו הקורה שמניחין עליו וגם (ר"ל הקנה או אם היו מניחין עליו קורה) אם היו מניחין עליו אריח היה בו כח לקבלו ור"ל כיון שהטיח חזק כ"כ הוא עדיף מקנה דצ"פ ולא שר"ל דבעי שיקבל קורה ואריח כמו שעלתה על דעתו דמהרא"י בת"ה אלא לאשמעינן כיון דהוא חזק כ"כ הוא עדיף מקנה דעלמא אבל לפי הגירסא שכתב תרומת הדשן שז"ל שהקורה שע"ג יש בה כח לקבל אריח וקורה כו' ולשון זה משמע שר"ל שהקורה יש בה כח לקבל ארית ואף אם היה מניחין עליה קורה היה כח לקבלה ומש"ה כתב תריח ואח"כ קורה דלא שרי מאריח ע"ג קורה ע"ג סיד מחוי. ולפ"ז יש להקשות מאי בא מהר"ם ללמדינו מזה ומה רוצה לומר בזה הלא זה בעצמו הקשה שם בעל ת"ה שכתב ז"ל אע"פ כן צריך הוא ליישב מה רוצה לומר. ור"ל לפי גירסתם הנ"ל וכמ"ש קשה מה בא מהרר"י לומר בזה ומסיק וכתב ז"ל ומ"מ מחשב הוא למדקדק ואין להאריך בזה עכ"ל. וגם קשה לפי' ב"י וגירסתו דא"כ מאי טעמא דמהר"ם דמיבעי בצ"פ עובי אצבע בסיד מחוי מכאן ומכאן מאחר דלא ניתנה שיעור בקנה דמכאן ומכאן והוא גופא כתב דטיט מחוי חזק יותר מקנה בפ"ע. וא"כ יותר מסתבר לומר דלא קאי מהר"ם כ"א אלחי ולחיים דבו נתנו חכמים שיעור והצריכו עובי חוט הסרבל וכמ"ש מהרא"י ודו"ק: