רד"ק על בראשית א:כו

1ויאמר אלהים נעשה אדם, בשארי ברואי מטה אמר תדשא הארץ, ישרצו המים, תוצא הארץ, וכשבא לברוא את האדם שהוא המורכב באחרות אמר נעשה אדם, ולמעלת האדם ולכבודו בראו באחרונה להודיע שכל נבראי מטה נבראו בעבורו, ושמוהו אדון על כולם; ומה שאמר נעשה בלשון רבים פרשו אדני אבי ז"ל, כי כנגד היסודות אמר שמכחם יצאו הנבראים וברצון האל, כמו שאמר תדשא, ישרצו, תוצא, וכאילו אמר ליסודות, נעשה אני ואתם בשתוף, כי הגוף יהיה מן היסודות וברוחו יהיה עליוני כמו המלאכים; וכן מצאנו בדברי חז"ל (ב"ר פ"ח) במלאכת שמים וארץ נמלך; ויש מפרשים כי כנגד המלאכים אמר שהם שכלים נפרדים אמר נעשה בארץ נוצר אחד שיהיה בו חלק עליוני ממנו, ר"ל שיהיה בו שכל נפרדי, וכן מצאנו בדברי חז"ל (ב"ר פ"ח) במלאכי השרת נמלך, ואמרו "למדה תורה דרך ארץ שיהיה גדול נמלך בקטן ממנו" ועוד אמר ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום כיון שהגיע לפסוק זה נעשה אדם אמר לפניו רבש"ע מה אתה נותן פתחון פה למינים? אמר לו כתוב והרוצה לטעות יטעה. וקרא אותו אדם כמו שאמר "נעשה אדם" ואמר (ה' א') ויקרא את שמם אדם, ואדם הוא לקוח מהאדמה, ואם כן למה נקרא שמו אדם כי גם החיים האחרים הם מאדמה? אלא רצה להבדילו בשמו משאר בעלי החיים, כמו שהוא מובדל מהם ברוח ובגוף, כי החיים האחרים ידועים כי הם מאדמה רוחם וגופם ואין צריך ליחסם לאדמה אבל אדם שרוחו מן השמים קרא אותו אדם להבדילו מחיים העליונים שאין להם חלק כלל מאדמה, ואינו צריך לומר אותם שאינם גופות שהם כולם רוחניים, אלא אפילו אותם שהם בעלי גוף, אין גופם מאדמה כלל, ואין יסודם מארבע יסודות שהם אדמיים כי הם יסוד חמישי כמו שחקרו בעלי המחקר, וכשברא הקב"ה את האדם מהעליונים והתחתונים קראו ארם, כלומר אף על פי שרוחו מן השמים אדם הוא כי גופו נוצר מן האדמה כמו שאמר עפר מן האדמה, ומושבו באדמה ושם חיותו ותרבותו, ולא יטה לצד עליון אשר בו אלא אחד מני אלף, כמו שאמר שלמה (קהלת ז' כ"ח) "אדם אחד מאלף מצאתי".

2בצלמינו כדמותינו, לפירש א"א ז"ל יהיה פירוש בצלמינו גם כן צלם גופני ורוחני שהוא שתוף נו"ן ואין הכנוי כמו נו"ן נעשה. ואם נפרש נעשה כנגד המלאכים יהיה הפירש צלם ודמות רוחני, כלומר שנשים בו חלק מצלמותינו ומדמותינו שהוא צלם ודמות רוחני, כי צלם ודמות שמות משותפים, ואמר צלם בדבד גשמי כמו (שמואל א' ו' ה') צלמי טחוריכם, צלמי מסכותם (במדבר ל"ג נ"ב), והדומים להם, ויאמר גם כן בדבר רוחני, כמו בצלמינו, בצלם אלהים, וכן דמות יאמר לדבר גשמי, כמו (ש"ה ז' ח') "קומתך דמתה לתמר", והדומים לו, ולדבר רוחני ודמות החיות, כמו (יחזקאל ל"ב ב') "כפיר גוים נדמית". "דמיתי לקאת מדבר" (תהלים נ"ב א') בענין לא בגוף, וכן הדומים להם, וענין נעשה לפי שהם באמצעיים, ובי"ת בצלמינו יהיה בית העזר, כלומר עם צלמינו, שהוא השכל, נעשה ונתקן אותו, אע"פ שהוא מן האדמה, או תהיה הבי"ת בית כלי כלומר שיהיה כענין נעשה בשכל, ר"ל שיהיה אחד מחלקי השכל,

3ואמר אחר כך כדמותינו, כלומר למה נעשה בצלמינו, כדי שיהיה דומה לנו שישתמש בשכליות, ותהיה כ"ף כדמותינו כ"ף הדמיון שלא יוכל להיות דמותינו ממש, שיהיה דומה לנו בכל חלקיו מפני חלק העפר שיש בו, אלא יהיה דומה לדמותינו שישתמש בשכליות, לפי הכח שיהיה לו בעודנו גוף והוא באדמה, כי אם ירצה יוכל להדמות קצת אלינו כי בידו תהיה הבחירה, וזהו שאמר שלמה (קהלת ז' כ"ט) "אשר עשה אלהים את האדם ישר" ר"ל ישר, שוה וישר שלא יעדיף חלק אחד על חבירו כפי מה שהונח כל אחד מהם, כי זה ענין ישר, והאלהים עשה אותו שכלי ועפרי כדי שישתמש בכל אחד כפי הראוי לו, ישתמש בשכל כדי חיותו ובעפר כדי חיותו, בעפר כדי חיותו לבד לא למותרות ולהשאיר מנו בעולם הזה, ובשכל כדי חיותו בעולם הבא; ואמר (שם) "והמה בקשו חשבונות רבים" כלומר, בקשו אותם שהם חשבנות רבים, והם התאות העפריות, ועשו החשבון שהוא אחד, והוא השכל, רבים, והנה איננו ישר כי כח העפר מכרעת ונשאר המסכן וחכמתו בזויה, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא.

4וירדו בדגת הים, להודיע כי כל נבראי מטה לא נבראו אלא בעבור אדם ושיהיה הוא בשכלו מלך ומושל עליהם, שאם לא כן לא היה בעולם השפל מי שיכיר מי בראו; ואמר וירדו לשון רבים, כי אדם כולל זכר ונקבה כמו שאמר ויברך אותם אלהים ואמר גם כן וירדו כי הממשלה והשררה לאדם בברואים בשני חלקיו בכח השכל לחשוב מחשבות איך ירדה בהם, ובכח הגוף בתכונת ידו שנעשו בתכונת נפלאות לעשות בהם כל מלאכת מחשבת מה שאין כן בשאר הנבראים; ויאמר גם כן וירדו עליו ועל התולדות העתידות לצאת ממנו שיהיו יותר צריכים להם ושיאכלו את בשרם, כי עד המבול לא אכלו בשר ולא היו צריכים לבהמה ולחיה אלא למלאכה, והעוף לבצים ולנוצה, והצאן לחלב ולגיזה, והדגים לא היו צריכים להם אלא מהמבול ואילך, אם כן מה שאמר וירדו בדגת הים לא אמר אלא על הדורות מהמבול ואילך.

5בדגת הים ובעוף השמים, שאי אפשר למשול בהם אלא בתחבולה גדולה, כי הדגים אינם עמו ביבשה והעוף מעופף באויר, והוא אינו בטבעו לעוף באויר ומושל בהם בחכמתו ובערמתו ובכלי הציד שעושה בידיו, לפיכך זכרם ראשונה לומר כי גם באלה מושל כל שכן בבהמה ובחיה וברמש שהם עמו ביבשה, ובעוף השמים, בעוף שהוא מעופף בשמים שהוא האויר.

6ובבהמה, היא שגדלה עמו כמו שפירשנו.

7ובכל הארץ, ר"ל בהמת הארץ והיא החיה שאינה בישוב כמו שקראה חית הארץ, ובהמה שזכר עומד במקום שנים, כי החיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה.

8ובכל הרמש, רמש ג"כ פירשנוהו והם קטני החיות אבל רובם מדבריות. וחז"ל דרשו (ב"ר פ"ח) וירדו בשתי לשונות לשון רדייה ולשון ירידה, כי לכך אמר וירדו ולא אמר וימשול לרמז בו זה הדבר שאמרו כל שהוא בצלמינו כדמותינו ירדו בהם, ואת שאינו בצלמינו כדמותינו ירדו. ואמרו עוד (ברכות י') בצלמינו כדמותינו מה הוא טהור אף היא טהורה, מה הוא קדוש אף היא קדושה מה הוא רואה ואינו נראה אף היא רואה ואינו נראת, מה הוא סובל את כל העולם אף היא סובלת את כל הגוף. ועוד אמרו (ב"ר פ"ח) אמר הקב"ה אם אני בורא אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת ואם אני בורא אותו מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הריני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים אם יחיה ימות ואם ימות יחיה, כלומר אם יחיה את עצמו בתענוגי הזמן תמות נפשו עם גופו, ואם ממית עצמו מהתאות ההדמות יחיה במות גופו חיי עד: