רד"ק על בראשית ב:יח

1ויאמר ה' אלהים, אמר אל לבו, או אמר ואדם שמע, והאמירה קול נברא לשעתו. ולפי ששמע מהאל "אעשה לו עזר כנגדו" לפיכך קוה שימציאהו בהאסף הבריות לפניו, ולכן נכתב באותו לשון עצמו "לא מצא עזר כנגדו". ונכתבו אלה הדברים בין המצוה והחטא, המצוה היתה לאדם, ואדם אמר לאשה אחר שהובאה אליו כי זה צוה עליו האל, והיא קבלה המצוה כאשר אמר לה אישה כי בת דעת היתה וידעה כי האל בראם, והיה מדבר אליהם באמצעות השכל שנתן להם על שאר ב"ח השפלים.

2לא טוב היות האדם לבדו, לא טוב שיהיה לבדו בלא חברה, כי אין לו חברה עם הבהמות החיות והעופות כי אינו שוה עמהם בבריאה.

3אעשה לו עזר, שיהיה עוזר כאשר יצטרך, כמו שאמר (קהלת ד' ט') טובים השנים מן האחד, ועוד שצריך להשאיר אחריו ממינו ולא יתכן זה מבלי אחר שיהיה ממינו.

4כנגדו, שיהיה לפניו ולעזרתו תמיד לשרתו, והכף ככ"ף כהיום (שמות ל"ט) כמשיגי גבול (הושע ה' י') כמתאוננים (במדבר י"א ב') והדומים להם, שהם לאמת הדבר ולחזקו, ודרש עזר כנגדו ידוע, זכה עזר לא זכה כנגדו (ב"ר י"ז, יבמות ס"ב). ומה שהבדילו משאר היצורים החיים כי כולם נבראו זכר ונקבה והאדם נברא לבדו, היה זה לטובת האדם ולכבודו, כמו שהוא מובדל משאר החיים בחמרו וצורתו, כי שאר החיים אין לזכר יתרון על הנקבה, והאדם יש לו יתרון על נקבתו למשול עליה ולצוות אותה כאשר ירצה כי היא אחד מאבריו, וכמו שהאבר שבאדם הוא לרצון אדם להנהיגו כאשר ירצה כן האשה לאדם. ובעבור שהאדם עקר היצירה שנברא תחלה והאשה טפלה לו ונוצרה ממנו היה כח באדם לכל דבר יותר מהנקבה וכח השכל גובר בו יותר מאשר באשה: