רמב"ן על שמות ב:א

1וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שֶׁהָלַךְ אַחַר עֲצַת בִּתּוֹ (סוטה יב:). ור"א אָמַר (אבן עזרא על שמות ב':א') כִּי בְּעָרִים רַבּוֹת הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים, וְזֹאת הָאִשָּׁה הָיְתָה בְּעִיר אַחֶרֶת. וּמַה צֹרֶךְ שֶׁיַּזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה. וְעַל דַּעְתִּי, בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא חָשַׁשׁ לִגְזֵרַת פַּרְעֹה וְלָקַח לוֹ אִשָּׁה לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בָּנִים, אָמַר הַכָּתוּב כֵּן. בַּעֲבוּר כִּי בְּכָל מִזְדָּרֵז לַעֲשׂוֹת עִנְיָן חָדָשׁ יֹאמַר כֵּן, "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה" (בראשית לה כב), "וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם" (הושע א ג), "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" (בראשית לז כז), "לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן" (ירמיה יח יח), "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה" (ישעיה א יח). וְכֵן זֶה נִזְדָּרֵז וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי וְלֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב שֵׁם הָאִישׁ וְלֹא שֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקַח, וְהָיָה זֶה בַּעֲבוּר כִּי יִצְטָרֵךְ לְיַחֲסָם וּלְהַזְכִּיר שְׁמָם מִי אֲבִיהֶם וַאֲבִי אֲבִיהֶם עַד אֶל לֵוִי, וְעַכְשָׁו יִרְצֶה לְקַצֵּר עַד לֶדֶת הַמּוֹשִׁיעַ, וְאַחַר כֵּן (להלן ו יד-כה) יִחֵס גַּם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים בַּעֲבוּרוֹ בַּסֵּדֶר הַשֵּׁנִי: וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁהָיָה זֶה תְּחִלַּת הַנִּשּׂוּאִין, אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּפָּרָשָׁה, כִּי הָיָה זֶה קֹדֶם גְּזֵרַת פַּרְעֹה, וְיָלְדָה מִרְיָם וְאַהֲרֹן, וְאַחַר כֵּן גָּזַר פַּרְעֹה כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וַתֵּלֶד הַבֵּן הַטּוֹב הַזֶּה וְלֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב לֶדֶת מִרְיָם וְאַהֲרֹן, כִּי לֹא הָיָה בְּלֵדָתָם חִדּוּשׁ דָּבָר. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סוטה יב:) הֵם לִקּוּחִים שְׁנִיִּים, שֶׁפֵּרַשׁ מִמֶּנָּה מִפְּנֵי גְּזֵרַת פַּרְעֹה וְהֶחֱזִירָהּ בִּנְבוּאַת בִּתּוֹ (עי' שם יג.) וְעָשָׂה בָּהּ מַעֲשֵׂה לִקּוּחִים, הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן וּמִרְיָם וְאַהֲרֹן מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם, בְּשִׂמְחָתָם כִּי עַל יְדֵי זֶה יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל. ואע"פ שֶׁהָיָה אַהֲרֹן קָטָן, נָתַן הַשֵּׁם שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ בָּעִנְיָן הַזֶּה, אוֹ מִרְיָם אֲחוֹתוֹ מְלַמַּדְתּוֹ: