רמב"ן על שמות ד:כ

1וְטַעַם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו כְּמוֹ וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב (במדבר כו ח), כִּי לֹא הָיָה לוֹ רַק גֵּרְשֹׁם, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר הַכָּתוּב (שמות ב':כ"ב), וֶאֱלִיעֶזֶר נִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ בַּדֶּרֶךְ אוֹ בְּמִצְרַיִם אִם הָלְכָה שָׁם. וְיִתָּכֵן כִּי קֹדֶם הַדִּבּוּר הַנִּדְבָּר לוֹ בְּהַר הָאֱלֹהִים לֹא נוֹלַד לוֹ רַק גֵּרְשֹׁם, אֲבָל הָיְתָה צִפּוֹרָה הָרָה, וְכַאֲשֶׁר שָׁב אֶל יֶתֶר חוֹתְנוֹ יָלְדָה, וּבַעֲבוּר כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ לֹא מָל אוֹתוֹ וְלֹא קָרָא לוֹ שֵׁם. וּבַדֶּרֶךְ כַּאֲשֶׁר מָלָה אוֹתוֹ אִמּוֹ לֹא קָרְאָה לוֹ שֵׁם, כִּי מֹשֶׁה הָיָה נִפְגָּשׁ מִן הַמַּלְאָךְ. וְאַחֲרֵי לֶכְתּוֹ לְמִצְרַיִם וְרָאָה שֶׁנִּצַּל מִכָּל הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשׁוֹ אָז קָרָא לוֹ אֱלִיעֶזֶר, כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה (להלן י"ח י"ט). וְכָךְ הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הַנִּמּוֹל הַזֶּה הוּא אֱלִיעֶזֶר (שמו"ר ה ח):

2וְטַעַם וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם עִם הַנִּזְכָּרִים. ור"א אָמַר (אבן עזרא על שמות ד':כ') וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם הוּא לְבַדּוֹ שָׁב, כִּי כַּאֲשֶׁר פָּגַשׁ הַשֵּׁם מֹשֶׁה נִמּוֹל אֱלִיעֶזֶר, וּבְהִתְרַפְּאוֹ שָׁבָה צִפּוֹרָה עִם בָּנֶיהָ אֶל אָבִיהָ, וְיִתָּכֵן זֶה כִּי בַּעֲבוּר שֶׁנִּמּוֹל אֱלִיעֶזֶר לֹא הָיָה יָכוֹל לַהֲבִיאוֹ בַּדֶּרֶךְ עַד שֶׁיִּתְחַזֵּק הַיֶּלֶד וְלֹא רָצָה לְעַכֵּב שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הקב"ה. וְלָכֵן עֲזָבָם בַּמָּלוֹן וְצִוָּה אוֹתָהּ לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִיהָ בְּהִתְרַפְּאוֹ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" (שמות י"ח:ב'). גַּם אֶפְשָׁר שֶׁהָלְכוּ לְמִצְרַיִם, וְכַאֲשֶׁר נִתְעַכְּבוּ שָׁם נִכְסְפָה אֶל אָבִיהָ וְשִׁלְּחָהּ עִם הַבָּנִים. וְזֶה טַעַם "שִׁלּוּחֶיהָ", כִּי פָּחַד יִתְרוֹ שֶׁמָּא הָיָה דַּעְתּוֹ לְגָרֵשׁ אוֹתָהּ. וּבְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (ד':ד'), "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה", לְהֵיכָן הָלַךְ, שֶׁהָלַךְ לִטֹּל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, אָמַר לוֹ יִתְרוֹ לְהֵיכָן אַתָּה מוֹלִיכָן, לְמִצְרַיִם, אָמַר לוֹ, מִשֶּׁהֵם מְבַקְשִׁים לָצֵאת אַתְּ מוֹלִיכָן לְמִצְרַיִם, אָמַר לוֹ, לְמָחָר עֲתִידִין לָצֵאת וְלַעֲמֹד עַל הַר סִינַי וְלִשְׁמֹעַ מִפִּי הַגְּבוּרָה "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", וּבָנַי לֹא יִשְׁמְעוּ עִמָּהֶם, אָמַר לוֹ יִתְרוֹ "לֵךְ לְשָׁלוֹם". וְעַל דַּעְתָּם רָאוּי שֶׁנְּפָרֵשׁ, אַחֲרֵי שֶׁהִסְכִּימוּ בְּכָךְ צִוָּהוּ הקב"ה שֶׁיַּשְׁלִים עֲצָתוֹ וְיָשׁוּב לְמִצְרַיִם עִם בָּנָיו וְאִשְׁתּוֹ כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על שמות ד':י"ט):