רמב"ן על במדבר כג:ט

1כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ – הַטַּעַם, בַּעֲבוּר שֶׁהֶעֱלָהוּ בָּמוֹת בַּעַל לִרְאוֹתוֹ, אָמַר: מֵרֹאשׁ צֻרִים וּמִן הַגְּבָעוֹת אֲנִי מַבִּיט וְרוֹאֶה אוֹתוֹ, כִּי יִשְׁכֹּן לְבַדּוֹ וְאֵין עִמּוֹ גּוֹי אַחֵר שֶׁיֵּחָשֵׁב הוּא אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְקַבְּצוּ עַמִּים רַבִּים וְאֻמּוֹת שׁוֹנוֹת לִהְיוֹת מַחֲנֶה אַחַת. אֲבָל אֵלּוּ כֻּלָּם תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לָהֶם, וְגוֹי אֶחָד הֵם, וְיִשְׁכֹּן בָּדָד בְּשֵׁם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן הִזְכִּיר ״אָרָה לִּי יַעֲקֹב" וְ"זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל״ (במדבר כ״ג:ז׳), כִּי הִזְכִּיר לָהֶם שְׁמָם הַנִּכְבָּד וּשְׁמוֹת אֲבוֹתָם, לֵאמֹר שֶׁהֵם עַם לְבָדָד וּשְׁמָם נָאוֹת לָהֶם מֵאֲבוֹתָם. כִּי בָּלָק לֹא הָיָה מַזְכִּיר לוֹ שֵׁם יִשְׂרָאֵל, רַק אָמַר ״עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם״ (במדבר כ״ב:ה׳), כְּמִתְנַכֵּר בָּהֶם שֶׁלֹּא יָדַע אוֹתָם, שֶׁהָיָה כְּפוּי טוֹבַת אֲבִיהֶם. וְהַכַּוָּנָה לוֹמַר, כִּי כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ עַתָּה שׁוֹכֵן לְבַדּוֹ, כֵּן יִשְׁכֹּן לְעוֹלָמִים בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, וְהוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְעוֹלָם, וְאֵין אֻמָּה שֶׁתִּתְגַּבֵּר עָלָיו וְלֹא שֶׁיִּטָּפֵל הוּא אֲלֵיהֶם: