ר"ש משאנץ על משנה כלים יג:ח

1מסרק של פשתן. העשוי לסרוק פשתן. שתים טמא דחזי למלאכתו עדיין:

2אחת טהור. המסרק אחת בפני עצמה חזיא לכתוב על הפנקס כדאמרינן לעיל:

3אחת מבינתים. שמכל שלש הסמוכות ניטלה האמצעית תו לא חזי:

4היתה החיצונה. אחת מהשלש הללו שנשתיירו שלש החיצונות ושן החיצונה רחבה היא כעין חיצונות שבמסרק של עץ שלנו העשוי לסרוק ראשו הילכך לא מהניא בהדייהו וטהור. ובפ' החולץ (יבמות דף מג.) פריך רישא לסיפא דקתני א' מבינתים טהור היו ב' במקום א' טמא והדר תני ג' במקום אחד טמא ג' אין שתים לא ומשני בגוייתא והא בברייתא. של צמר ורחב (צ"ל המסרק) הסדק והוא של עץ ויש לו בית יד באמצע דק ומרחיב מצדו של יד לכאן ולכאן ושנים קבועים בעץ מקיפים ואותם המכוונות כנגד הבית יד סגי בשתים והם גווייתא אבל המשוכות לכאן ולכאן בעי שלש והן ברייתא עוד יש לפרש גווייתא וברייתא דשתי שורות של שינים יש למסרק חיצונה ופנימית והחיצונה עיקר המלאכה תלויה בהן והפנימית לקלוט הצמר שלא יפול הילכך בחיצונות צריך שלש במקום אחד והפנימית דיה בשתים:

5למלקטת. ללקט את השער כמו ששנינו בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף כ.) רבי אליעזר אומר אפילו לקטן במלקט וברהיטני חייב:

6לנר. לנקר את הנר. ולמיתוח לפרוש בגד ובפרק החולץ (יבמות דף מג.) פריך רישא לסיפא דבמסרק של פשתן קתני אחת אחת בפני עצמה טמאות אע"ג דלא התקינה והכא גבי מסרק קתני התקינה אין לא התקינה לא ומשני הא בקתייהו שניטלה עמה חתיכת עץ והיא נעשית לה בית יד אינה צריכה תיקון אחר בלא קתייהו בעיא תיקון ורב פפא משני הא באלימתא והא בקטינתא באלימתא לא בעיא תיקון דדמי לשל סקאין דלעיל דחזיא לכתוב הא בקטינתא בעי תיקון כדתנן לעיל מחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה: