ר"ש משאנץ על משנה אהלות יא:ח

1החדות. כמו הדות אלא בלשון משנה דסדר טהרות כולן כתובין חדות והוא ששנינו בכ"מ בור ודות ואמרי' בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סד.) היינו בור היינו דות אלא שהבור בחפירה והדות בבנין:

2ומנורה בתוכה. בתוך הדות:

3והפרח שלה. של מנורה יוצא:

4וכפישה נתונה עליה. עליו גרסינן במשנה דוקנית שנתונה על חדות כי ההיא דתנן לעיל פרק חמישי (משנה ו) הבור והדות שבבית וכפישה נתונה עליו טהור א"נ עליו על הפרח של המנורה:

5ע"פ החדות. שאינה נופלת לתוכה דניצול עם דפני האהל כדאמרן לעיל פרק חמישי:

6והמנורה טמאה. משום דפרחה יוצא ואם תאמר למאי דמוקי לה בתוספתא במנורה של מתכת כיון דמנורה טמאה היאך הדות טהורה והלא חרב הרי הוא כחלל (חולין דף ג.) ויש לומר כגון דליכא מת בבית אלא חרב בעלמא שעל ידו מטמא ואין עושה חרב אחר כחלל כדפרישית בפ"ק: (ובהא)

7[ובה"א] אף המנורה טהורה. דבתר דידה אזלי' ולא בתר פרחה והיא בתוך הדות קיימא וניצולת עם הדות:

8ומודים. ב"ה:

9הכל טמא. [בין הדות בין המנורה כצ"ל] בין המנורה כיון דאם תנטל מנורה כפישה נופלת לתוך הדות: תניא בתוספתא [פי"ב] הדות שבבית והמנורה בתוכה והפרח שלה יוצא וכפישה נתונה עליו במה דברים אמורים בשל מתכת אבל בשל עץ הרי זה חוצץ ר' אלעזר בר' יוסי אומר במה דברים אמורים בשל עץ אבל בשל מתכת נטמא ואין כלי טמא חוצץ. פי' בריייתא זו סתומה ולא פירשה אמאי קיימי ויש לפרש דאעומדת דרישא קאי דלת"ק בשל עץ אפילו לב"ש ולר"א בר' יוסי בשל מתכת אפי' לב"ה טמאה. ושל מתכת דקאמרינן אמנורה קאי א"נ אנופלת דסיפא קאי ואכפישה דלתנא קמא בשל עץ חוצץ אע"ג דנופלת ואתא ר"א למימר דבשל מתכת אפי' אינה נופלת לא חייצא: