רש״ש על משנה מכשירין א:א

1הן לא נמצא טעם נכון בדברי הרמב"ם ותוי"ט על סדר מסכת זו אחר מסכת נדה. ולעד"נ איידי דתני בפ"ב דנדה מ"ו אר"מ אם אינו מטמא משום כתם מטמא משום משקה וע"ש בפירוש הרע"ב להכי תני בתרה מכשירין וכיוצא בזה משני הגמרא ריש תענית:

2משקין טמאין. פי' הא"ר כגון משקין של זב וזבה כמו רוקו כו'. ועי' ספ"ג דטבו"י דמשמע דאף בטמא שרץ לכ"ע מכשיר. ומש"כ עוד דאי במשקין שנטמאו מאחרים שלא לרצון המ"ל הא משקין נמי לא מקבלי טומאה אא"כ חשב אותן כו'. אנכי תמה דהא בשבת (יז) אמרי' דאיכא למ"ד דכלי טמא חושב משקה (הביא גם הר"ש כאן) וא"ל דמתני' אתיא כוותיה ובפרט דר"מ הכי ס"ל בתוספתא כמו שהביא התוס' שם והר"ש לקמן פ"ד מ"ה וסתם מתני' ר"מ. ועמש"כ לקמן פ"ד מ"ו. ובפ"ג מ"ב בתוי"ט בשם מהר"ם. וכ"נ שהבין הט"א בחגיגה (יט) בד"ה ידיו טהורות. אך מה שמוכח בדבריו שם דאפי' ידים טמאות חושבין משקה ל"י מנ"ל הא דע"כ לא שמעינן אלא כלי טמא:

3תוי"ט ד"ה ה"ז. שאם אתה אומר מקבלים הכשר במחובר אין לך כו'. ק"ל מאי ראיה היא זו. התם י"ל משום דלא אחשבינהו למי גשמים לדבר תלוש ועמש"כ התוי"ט לקמן פ"ד מ"ג בשם רש"י מת"כ. אבל אם היה משקה שתחלתו לרצון לצורך תלוש ואח"כ נפלו על המחובר י"ל דהוכשרו: