רש״ש על משנה מכשירין א:ג

1או סוכה ונפלה על חברתה. נראה דלפי' הרע"ב גרסי' הכא ג"כ ונפלו. ומש"כ הרע"ב (וכן הרמב"ם) מן המים שרגילין להשקות אותן. ע"כ צ"ל שלא היה תחלתן לרצון. ומה שנטלן להשקות הזרעים לא אחשביה אלא לצורך מחובר. ועמש"כ לקמן בסמוך:

2תוי"ט ד"ה המרעיד. ומת"ד שם כתב הכ"מ כו' ונפל ע"ח או סוכה ונפלה ע"ח כו'. ע"ש בכ"מ עצמו שנראה מדבריו להדיא. שפי' שנפלו על המים על חבירו. וכן בסוכה נפלו המים על חברתה. אבל כן היה נכון לפרש לגי' הרע"ב ונפלו כו' אבל לגי' הרמב"ם (בחבורו) ונפל כו' ונפלה כו' וכ' אח"כ ונפלו המים כו'. משמע שמפרש שנפל מתחלה האילן או הסוכה עם המים שעליהן ע"ח. ואח"כ נפלו המים מהן על הזרעים:

3בא"ד לפי שלא נתכוון שיפלו על אותם זרעים וירקות המחוברים לקרקע. וסיים שם הכ"מ אבל אם נתכוון שיפלו על המחוברים ה"ה בכי יותן. ולכאורה ק"ט דהא בעינן שיחשבם לדבר התלוש דוקא כדאיתא לקמן פ"ד מ"ג וע"ש בתוי"ט מה שהביא בשם רש"י מת"כ. וכ"כ בר"פ בד"ה שתחלתו. וצ"ל דיש חילוק בין מעשה למחשבה דדוקא מחשבה אינה מועלת למחובר אבל היכא דעביד מעשה בהמים גופייהו או בדבר שהם עליו כגון הכא שמרעיד את האילן או את הסוכה שהן עליהן אפי' לצורך מחובר מהני. וכצ"ל לפי' הראב"ד דלקמן לפי מש"כ שם בדעתו ז"ל. וזה דלא כמש"כ לעיל בסמוך בדעת הרע"ב והרמב"ם בפירושו. ועדיין צל"ע:

4בא"ד ובה"ס אעפ"כ אינו כמרעיד להשיר ממנו משקים שהרי כו'. משמע אבל אם היה מכוון להשיר אה"מ אפי' בכה"ג שנפלו תחלה ע"ח ואח"כ על הזרעים כו' מודו ב"ה דמוכשרים והיינו אם נתלשו אח"כ ומשקה טופח עליהם כדמסיק אליבא דב"ש ודלא כהרמב"ם שמפרש דפלוגתתן הוא במתכוון להשיר את המים ואפ"ה ס"ל לב"ה דלא מכשרי. וזהו כוונתו בראשית השגתו במש"כ הל"ל שאין מקבלין הכשר במחובר כו'. ור"ל אבל שארי פירות תלושין שנגעו באותן המים נתכשרו. ודלא כהרמב"ם (כפי שמפרש הכ"מ) וזה דלא כהבנת הכ"מ בכוונת השגתו. אך מש"כ שם ונתלשו ועדיין משקה טופח עליהם לרצון. הוא דבר מתמיה. דא"כ למאי מתבעי דיוכשרו במחובר לרצון דמי גרע מעודהו הטל עליהן ושמח ה"ז בכי יותן דבב"מ (כב). וכן מהא דהמוליך חטין לטחון וירדו עליהם גשמים אם שמח בכ"י לקמן פ"ג מ"ה. וכה"ג שם במ"ו ומ"ז. ונ"ל דתיבת לרצון הוא ט"ס וצריך למחקה. וכן בסוף השגה לא כתב רק אם נתלשו ומשקה טופח עליהם ולא הזכיר לרצון. ולפי האמור י"ל דלהכי נקיט פלוגתייהו בכה"ג ר"ל בנפלו תחלה ע"ח לרבותא דב"ש. ונ"מ ג"כ לב"ה היכא דנתכוון להשיר את המים דאפי' בכה"ג מודו ולאפוקי מדעת הרמב"ם דפליגי בזה. ולכן ל"י מה שדקדק הראב"ד על הא דנקיט זרעים כו' מחוברים ולא דקדק אהא דנקיט בנפלו תחלה ע"ח. וגם הא דמשני לרבותא לב"ש נקיט הלא גם לב"ה יש נ"מ כדאמרן:

5בא"ד וכ"ע הכ"מ וז"ל ומ"ש כו' משמע דלב"ה אין בכ"י וסתם מתני' כו' גבי פירות שנפלו לאמת המים כו'. תמוה דהתם כשחשב שיודחו ידיו א"כ אחשבם לצורך ידיו. גם מה שהביא מצנון וקופה וסיים ומינה נשמע דה"ה כשנפלו מים על ירקות המחוברים ונתלשו כו' דלא כב"ה. ג"כ תמוה דהא ב"ה מודו היכא דנתכוון להשיר המים כדכ' הראב"ד. וצנון הרי הדיחתו וא"כ ניחא לה למחובר מיהת והוא ע"י מעשה דהדחה דמהני אף לצורך מחובר כמש"כ לעיל. וקופה ג"כ פי' הר"ש שם דניחא ליה בהדחתה הביאו התוי"ט שם: