רש״ש על משנה מכשירין ד:ה

1בהרע"ב ד"ה ובה"א. כיון שלא הניחן שם כו'. משמע דאם הניחה במקומה אף ב"ה מודו. וכדס"ד דהתוי"ט בד"ה אלו במש"כ דנקט נטלה לשפכה ברישא לרבותא דב"ש. ור"ל ולא מיבעיא אם הניחה במקומה דעדיף טפי ולכן אפשר לומר דבהא גם לב"ה בכי יותן. ול"י מדוע לא פי' כן התוי"ט לפום ס"ד דהשתא. דלהכי נקיט נטלה לשפכה משום דבהניחה גם ב"ה מודו וכדכתב הרע"ב. אבל באמת אין סברא לומר בירד הדלף שיועיל הנחה במקומה ואפי' לב"ש דוקא בנטלה לשפכה וכדמסיק התוי"ט. ונ"ל במחכ"ת דהרע"ב דלשון הרמב"ם אטעיה ועי"ש ותראה דלא אתי אלא לאפוקי היכא דנטלה ממקום זה להניחה במק"א:

2תוי"ט ד"ה אלו. ולכן נראה דלא אתא למימר אלא לאפוקי אם שפכה במקומה. גם זה ל"נ דכיון שהניחה שירד הדלף א"כ כבר אחשביה מאי מהני מה שחזר בו אח"כ וכמו שהקשה הראב"ד לקמן במ"ט:

3בהרע"ב ד"ה אלא א"כ. מידי דהוה כו'. וצריך לחלק בין זה להא דהטומן פירותיו במים כו'. וכן הנותן פירותיו בשבולת הנהר כו' דלעיל ספ"א וכן היו רגליו מלאות טיט כו' עבר בנהר כו' דפ"ג מ"ז. דהכא כיון דאחשיב מיהא אותן מים שבידיו גם אותן שברגלים מכשירין כיון דא"א כו'. אבל התם לא אחשביה לשום מים וכה"ג חילק התוי"ט לקמן פ"ה מ"ה ועמש"כ שם: