רש״ש על משנה מקואות א:א

1בהרע"ב ד"ה מי גבים. מים שאינן שאובין. ועתוי"ט. ונ"ל דלהכי פי' כן דאילו היו שאובין לא הוה מהני להו מה שעכשיו הן מחוברין עד שיהיו רביעית כמש"כ התוי"ט בסד"ה אם הדיח בשם הראב"ד. והמשנה מסתם לה סתומי דמשמע אף בפחות מרביעית. אבל בשאינן שאובין לא נחשבו עדיין כמו שפי' הרע"ב לקמן באם לא הדיח. אולם מדתני ושתה טהור טמא ע"כ דמיירי ברביעית שיעור לטמא את הגויה וכן מדתנן במ"ה כשרים כו' וליטול מהן לידים דאינן בפחות מרביעית כדתנן בריש ידים. וע"ד הראב"ד ק"ל דהא משמע בפסחים (יז ב') דאפי' רביעית מקבלי טומאה מדרבנן לאחר דבטליה ע"ש בפירש"י בד"ה בקרקע טהורין:

2שם ואותה טפה לא סלקא לה השקה כו' כשאין בו מ"ס. ק"ל כיון דהשקה טעמא דמהני הוא משום חבור אף ברביעית או אפי' בפחות ליסגי כיון שא"מ טומאה כנ"ל ועמש"כ לקמן במ"ו:

3ד"ה אם הדיח. לא הוחשבו כו' מן הטפה ונתבטלה הטפה כו' כצ"ל וכן צ"ל בתוי"ט וכ"ה בר"ש:

4תוי"ט ד"ה אם הדיח. בלשון הראב"ד הרי הם הוכשרו כו' ונטמאו מטפה הטמאה כו' כ"נ דצ"ל. אבל מ"מ ק"ל דאם לא הדיח אמאי טהור דנהי דלא חשיבי משקה עד שיחשבם מ"מ למה יגרעו משארי אוכלים ויתכשרו ויתטמו בב"א מהטפה הטמאה. וכיוצא בזה הקשיתי בפ"ד דמכשירין מ"י ע"ש. ואולי י"ל דכ"ז שלא הוחשבו הוי דינן כמי פירות שיצאו מעצמן דא"מ טומאה כלל אפי' ע"י הכשר אף לדעת הראב"ד בפ"א מהל' ט"א ה"ד ע"ש: