רש״ש על משנה מקואות א:ג
רש״ש על משנה מקואות · Rashash on Mishnah Mikvaot 1:3
Open in the reader →1בהרע"ב ד"ה נפלו אשמעינן כו' מקבלין טומאה ע"י משקין טמאין כו'. ק"ל הא בתרי בבי קמייתא נמי לא קבלו טומאה ע"י האדם והכלי רק ע"י טפה שנפלה מהם כדפי' לעיל א"כ הוה נמי ע"י משקין טמאים. ואולי כוונתו דשם הטפה עצמה טמאה מדאורייתא ע"י אדם וכלי. והכא אשמעינן אפי' משקין דאינן טמאין אלא מדרבנן כגון ע"י שני דכה"פ אה"ת מטמא משקין להיות תחלה הוא מדרבנן. אך לפ"ז לא יצדק דברי ר"ש על בבא זו דהוה ספק דברי סופרים ועי' תו"ח בר"פ. אך בתרי בבי קמייתא ג"כ פסול גויה ע"י משקין טמאין וכן לטמא כלי אינן אלא מדרבנן ושם י"ל דבדבר לח יש בילה וא"כ יש ודאי קצת מן הטפה עי' לקמן רפ"ג בד"ר יהושע ושם במ"ג בתוי"ט ד"ה עד. שוב ראיתי בתור"ע שעמד ע"ד הרע"ב והעלם בצ"ע. אך מה שהקשה שם על פי' הרא"ש בהא דנפל לתוכן מת. דא"כ בנפלו מים טמאים נמי ע"ש והעלה ג"כ בצ"ע תמוה. דבשלמא גבי מת כו' קאמר שפיר הרא"ש דאפי' אותן המים שהעלה המת וחזרו לא נתטמאו מן המת כיון דלא הוחשבו דומיא דנפל ככר של תרומה דלא הוחשבו המים שעליו לקבל טומאה וא"כ אין כאן מים טמאים כלל בתוך הגבא משא"כ כשנפלו מים טמאים כיון דטמאים הם מסתמא כבר הוחשבו וחוזרים ונעורים כשיוחשבו אותן המים שבגבא ע"י שתיה או מילוי בכלי או ע"י הדחת הככר ויתטמאו גם הם. ולי ה"נ לפרש דמשום פלוגתא דר"ש קתני להך גבא. דע"כ ל"פ ר"ש אלא בבבא זו דנפלו מים טמאים דהיינו מים הרבה לכן חושש שמא נשתיירו מהם על הככר בלחודייהו או אפי' עם מעט מים טהורים דליכא שיעור לבטלינהו. משא"כ בתרי בבי קמייתא דליכא אלא טפה טמאה אף ר"ש מודה דלא חיישינן. ומהתוספתא אין הכרע דפליג אכולהו. ואפי' לפי' המפרשים דפליג אכולהו. י"ל דלרבותא דרבנן נקיט בבא זו:
2תוי"ט דבריו אינם מחוורים בזה"ד. (א) מה שישר בעיניו נוסחת א"י למחוק תיבת לסוף. הלא גם בהר"ש והרע"ב איתנה וישר מאד. (ב) ועוד מה שמשבש תיבת כשנפלו בלי הכרח וצורך כלל. (ג) מה דק"ל תיבת טמאים בל"ר. פשוט דקאי על עצם המים שהם תמיד בריבוי ולא יתפרדו: