רש״ש על משנה נגעים ד:יא

1ואם ספק טמא. התוי"ט הביא בשם הרמב"ם דיראה לו שטומאתו בספק. ונ"ל ראיה מהא דנזיר (סה ב') פריך הגמ' ודלמא קיהה וטמא ותמהו התוס' דא"כ היינו ת"ק. ופי' הרר"י כו' שהת"ק מטמאו בספק ועמש"כ שם. ויש לנו לומר דגם לפי האמת הוא כן:

2שם ור"י קיהה. ונ"פ דר"י מטהר לגמרי ואפי' להסגירו א"צ. ואע"ג דאינו אלא ספק אם להסגיר או להחליט. מידי דהוה אמשנה ד' דפ' דלקמן ע"ש בפי' הרע"ב:

3תוי"ט ד"ה קיהה. וה"פ חוץ מנגע זה ועוד אחרת כו'. פירושו דחוק. ולכאורה הנ"ל לפרש דחוץ מזה היינו שהוא ספק אם בהרת קדמה או השער קדם. ואח"כ בסוף שבוע נולד עוד ספק אחר באותו הנגע עצמו ואיזה זה כו' טמא. מטעם דהוה ס"ס לחומרא ספק בהרת קדמה ואת"ל שער קדים שמא היא היא ויש בה פסיון. אך ז"א מב' טעמים. א) דהא לר' יהושע הדין שהוא טהור לגמרי וא"צ אפי' הסגר כמש"כ בסמוך. ואפי' הסגירו אין הסגרו הסגר כמו בטמא את הטהור דאיתא בתוספתא ספ"א דלא עשה כלום. וא"כ ה"ל כמו פסיון בתחלה דאינו מטמא. ויש לדון בזה ע"פ התוספתא שהביא הא"ר בפ' דלקמן מ"ב ע"ש. ב) הרי הר"ש והתוי"ט הביאו לקמן בפ"ד מ"ד מהתוספתא דצריך שידע באיזה שערות הוא מחליטו. כ"ש הכא דצריך לידע באיזה סימן הוא מחליטו אם בשער לבן או בפסיון: