רש״ש על משנה תרומות ט:ג

1ברע"ב ד"ה החובט כו' שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן [כ"ה ברמב"ם]. עי' תוספת ב"מ (צ' א') ד"ה והדשות דאפי' בבהמת כהן אסור משום הפסד תרומה:

2שם בתוי"ט ד"ה וחייבת כו' וכתב עוד [הר"ש] כו' ומיהו מעשר שני אינו נמכר [וקתני] לה. כן הגיה התוי"ט (אבל אנכי תמה דהא ע"י חילול נמכר כמ"ש בעצמו פ"ד דע"ש מ"ו וגם אם הבעלים מחללים אותו ויוצא לחולין ודאי נמכר אח"כ לכן ה"נ לכאורה דכוונתו למש"כ התוי"ט לקמן למ"ד ממון בעלים הוא) דסתם זורע תרומה כהן הוא ומעשר שני ה"ה לבעלים אבל ז"א דא"כ אפילו מעשר ראשון נמי כמ"ש לעיל וצריך עיון:

3שם בא"ד וכן הרמב"ם הזכיר בפירושו ובחבורו שהלוים מוכרין מעשר שלהם לכהנים. וקשה א"כ מדוע לא תני לה ולענ"ד ה"נ דמתניתין אתיא כראב"ע בכתובות (כ"ו) דבתר דקנסינהו עזרא הוי לכהן דוקא ועוד י"ל עפ"י מש"כ התוי"ט [לעיל מיניה] דסתם זורע תרומה כהן הוא ואין מוציאין המעשר מיד כהן כדאיתא ברמב"ם פ"א מהל' מעשר ה"ד והוא מהספרי פ' קרח פיסקא קכ"א ועמש"כ בקדושין (נ"ח ב') בס"ד: