רב פנינים על משלי י:א

1גם כי כל דברי הספר הלז מראש ועד סוף ברוח הקדש נאמרו כמאמרם ז"ל במדרש חזית הנה השם פניו אל מאמריו מראשיתו עד הנה ואל אשר מפה עד תומו הלא יראו בעיניו כי כל הדברים הנאמרים עד כה הם כמדבר הוא יתברך או תורתו אל עם בני ישראל כאשר ידבר איש אל בנו כאשר יבא ביאורו בס"ד כי שלמה ורוח קדשו הנמצא אתו תקן משלים הנאותים ליאמר מאתו יתברך אל בנו בכורו ישראל כאלו פה אל פה ידבר בם אך אשר מהכתוב הזה והלאה הם מוסרים כאשר ייסר איש את בנו חכם לב ברוח ה' דבר בו ליסרה את כל איש אשר רוח בו לקחת מוסר השכל וזה אמר פה שנית משלי שלמה כלומר משלים אלו הבאים הלא המה כאילו שלמה הוא המדבר להישירנו בתוכחות מוסר הקרובים אל תורת ה' וגם המה ברוח ה' דבר בו ועל כן לבל יראה על מה שעבר שגבה לבו לייחס אל עצמו מאמריו יתברך ותורתו אל ישראל עמו על כן בראש הספר סיפר תאריו ואמר בן דוד מלך ישראל לומר שעל כבוד אביו וכבוד ישראל סמך למה שהוא בן לדוד ומלך לישראל ומכבודם יכובד גם הוא לדבר בלשון הקב"ה ותורתו וזהו שנותו את טעמו מתאריו בראשית ספרו אל הכתוב הלזה כי לא הזכיר פה רק משלי שלמה לבד לומר אלה הם משלי שלמה כאלו פיו המדבר ולא כראשונים ולכן שלל פה תארי גדולתו. או נאמר קרוב לזה במה שכתבנו למעלה על פסוק שמע בני מוסר אביך וכו' שכוון לומר אל יעלה על רוחכם גבה לבי תעשו עיקר לקחת מוסר השכל ממני ואנה תעזבו כבוד מוסר אבינו יתברך בתורתו שבכתב ועל פה על כן אמר שמע בני בעצם וראשונה מוסר אביך הראשון הקב"ה בתורתו ואחר כך ממוסרי אמך כמוני אשר אתה יונק ממני אל תנח ידך וזהו אל תמוש תורת אמך ועל כן מה עשה מתחלת הספר ועד כאן כל מאמריו הם לתורתו יתברך נקשיבה לאמריה נטה אזננו נשמור אמריה ומצותיה נצפון אתנו תורתו יתברך אל נשכח ומצותיה יצור לבנו כי לקח טוב נתנה לנו ושבח אותה כאשר יאתה כאשר יראה הרואה בכל הקודם עד כה וכל ישעו וכל חפץ בזה לאמר אלינו נשמע מוסרי אבינו וממנו נעשה פנה וממט יתד ועתה בא אחר כך אל חלק אומרו ואל תטוש תורת אמך הם משלים הבלתי נוגעים אל הדבק בתורה ומצותיה רק משלים ומוסרים המתיחסים אליו ע"י רוח ה' דבר בו וזהו אומרו משלי שלמה כי זה אשר לשלמה בעצם: ולבא אל ביאור הכתוב נשימה לב אל ייחסו שמחת בן חכם אל האב ותוגת הכסיל אל האם ולא יתכן לומר כי מהעדר הבחנת חכמה אל האם תתיחס השמחה אל האב ומהתמדת הבן אצל האם תתייחס תוגת הכסיל אל אמו כי הלא לא מהעדר גדר החכמה מהאם תעדר שמחתה בשמעה כי חכם בנה ועוד כי גם יפלא ממנה גדר הסכלות בערך האב ועל כן ידאג יותר האב על סכלות בנו מהאם ואין טעם התמדת בנה אצלה טעם לשבח כי לא בקטן עסקינן ההולך אחרי אמו ואדרבה כל התמדתו שבתו ולכתו עם אביו ועוד כי גם אלה דברי שלמה הוות לאביו בן כסיל וכן כעס לאביו בן כסיל וכו': והנה במדרש אמרו רבותינו ז"ל בן חכם ישמח אב זה יצחק ובן כסיל וכו' זה ישמעאל והנה כמו זר נחשב מאמרם זה כי המבלי אין בן חכם בישראל הלך עד יצחק ומבלי אין בן כסיל הלך אל ישמעאל ואחשבה הוקשה להם אשר הערנו בכתוב ואמרו בן חכם זה יצחק וכו' והוא במה שידענו כי אין אדם חוטא אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות באופן כי החוטא כסיל יקרא ומקביל אליו הצדיק תמים חכם יחשב באמת והענין לומר ראה נא מה בין הבחנת הצדקות של אב להבחנת האם כי הנה בן חכם זה יצחק שהודה ליעקד במצותו ית' כי צדקות זה תכלית חכמה ולא שימח רק את אביו כמאמרם ז"ל וילכו שניהם יחדו בלב אחד זה לעקוד וזה ליעקד אך אמו לא שמחה בזה כי אדרבה יללה בקולה כמאמר רז"ל בפר"א וגם פרחה נשמתה ומתה בשמעה אמנם בן כסיל זה ישמעאל שהיה בו רוח שטות לחטוא כאמרו ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' מצחק ואין צחוק אלא ע"ז תוגת אמו ולא אביו והוא מה שביארנו שם בכתוב וירע וגו' בעיני אברהם על אודות בנו הפך מאמר שרה באו' ואת בנה כי חשב אברהם יתייחס ישמעאל אחריו וזהו על אודות בנו כלומר לב' סיבות א' על סיבת הגירושין הוא על רשעו שנית על החשיבו אותו לבנו הפך מאמרה באמרה ואת בנה וזהו אודות לשון רבים והשיב לו יתברך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כלומר לא לבד על הגירושין כי אם גם על אמרה שהוא בנה מתייחס אחרי אמו כאמרה את האמה הזאת ואת בנה כלומר ולא בנך כי הלא ביצחק יקרא לך זרע אך בנך הבא מן השפחה קרוי בנה וא"כ תוגת קסילותו אליה תתייחס ולא אליו כי לא בנו הוא וזהו ובן כסיל וכו' זה ישמעאל:

2עוד פירשו רז"ל ישמח אב על האב שבשמים ועל פי דרכם אפשר לנו לומר בא ללמד דעת אליהוא בן ברכאל באומרו אם צדקת מה תתן לו וכו' אם חטאת מה תפעל בו כו' והיא בשום לב אל מאמרי רז"ל כי החוטא כביכול כמתיש כח עליון שנא' צור ילדך תשי וכן מאמר חכמי האמת שנקרא פוגם או קוצץ חלילה והלא כמו זר נחשב ונגד מאמר אליהוא האומר אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו וכו' וגם הענין בעצמו זר כי איש יחטא ולמעלה יפגום חלילה אך פשר דבר הנה הוא בשום שכל והבין איזה הדרך יתיש החוטא צור ילדו. והוא כי הנה אבינו שבשמים חפץ חסד הוא וכל חפצו להריק ברכה עד בלי די כי ידמה לאם הילד כי יותר ממה שהילד רוצה לינק אמו רוצה להניק וכאשר כל מה שיפליג הילד לינק עוד יוסיפו לו דדיה להמלאות ובעצור כח הילד למוץ ולא יינק גם השדים לא יבא אליהן חלב ויהיו ריקות תחת אשר היו במלואותם כן השכינה למה שנשמותינו חצובות מתחת כנפיה תדמה לשדים כי יינקו נשמותינו שפע משם ובעשותנו רצונו של מקום נמוץ מזיו כבודה וימלא כבוד ה' אל דד יניקתנו להריק לנו ברכה עד בלי די ואז נתייחס למוסיפים כח אל צור ילדנו כמאמר הנביא ואנכי מלאתי כח את רוח ה' אך בהעותנו עונותינו הם מבדילים בינינו לצור ילדנו ומה שדים כי יינקו נפשותינו ועל ידי כן גם מהשדים ימנע שפע עליון נורא על בלתי הצטרך להריק על החוטא על ידי השתלשלות שורש נפשו הדבקה בו והצטרך להצר לו הפך רצונו לעשות חסד ועל זה נאמר צור ילדך תשי אך לא חלילה שאשר יחטא איש יפגום למעלה חלילה וזהו אם חטאת מה תפעל בו אמנם מאמרם ז"ל שהוא פוגם אין זה רק בגזע שורש מקור נפש החוטאת הדבקה בו יתברך שם יפגום בחטאו בשורש בחינת נפשו בכ"ה כי הוא חלקו שלא יוכל לקבל שפע כי אם הפכו וזה אומרו בן חכם וכו' והוא במה שבא ביאורו למעלה איך תצדק שמחה כלפי מעלה והוא כי גדר שמחה הוא גלות האישימה שבתוך לבו וערבותו אל החוץ הנגלה כן כי יערבו לו יתברך מעשה בני האדם אז ישמח ויגלה שפע פנימי אל החוץ וזהו ישמח ה' במעשיו שהוא בהיות מעשיו עושי רצונו וענין הכתוב בן חכם העושה רצון אביו שבשמים שלא נכנס בו רוח שטות לחטוא רק הוא חכם עישה רצונו יתברך שהוא אם צדק מה יתן לו יתברך אלא לנו כי ישמח אב שבסיבתו יגלה וישפיע טובה אביו שבשמים להריק על הארץ ובן כסיל שנכנס בו רוח שטות וחטא מה יפעל בו הוא יתברך הלא אינו רק תוגת אמו המיוחדת אליו הוא מקור נפשו לבדה כי לא יפגום רק בה:

3עוד יתכן יאמר ישמח אב על האב הגשמי והוא בהעיר מה ענין אומרו תוגת בתי"ו הסמיכות ולא אמר מקביל אל ישמח אב יעציב אמו או תוגה לאמו אך הנה עקר כשרות הבנים והפכו תלוי באם אם כשרה היא ומגזע כשרים וצא ולמד מה בין יצחק בן לשרה ממשפחת רם לישמעאל בן הגר המצרית וכמה ברח אברהם מכנענית ליצחק עם היותו יכול לגיירה וכן אמרו ז"ל רוב הבנים דומים לאחי האם וכמה נשתבחו בני אלישבע בת עמינדב אחות נחשון מבני צפורה בת יתרו על כן אמר הנה בן חכם ישמח אב כי האב הוא שמח בעולם הבא על תורה וצדקות בנו יותר מהאם והיות הבן כסיל היא תוגה של אמו נמשכת ממגה אם בלתי הגונה היא וזהו תוגת אמו גם שהעיקר הוא לאב והוא כמזהיר יזהר האיש בדבר באופן יוליד בן חכם וישמחהו שישית לבו כי תוגת בן כסיל הוא מפאת האם ושדה טהור יבקש לו ויזרע זרעו בו למינהו: