רב פנינים על משלי י:ה

1אגר בקיץ וכו'. הנה כמו זר נחשב ישבח את אוגר גרנו בקיץ ויקראו משכיל ומי פתי לא יאגור את תבואתו וגם אומרו נרדם בקציר בן מביש כי הלא את עצמו הוא מצר ולא את הזולת ויותר היה צודק יאמר בן עצל אך הנה ידוע כי ימי התבואות הם ב' ימי הקציר וזמן הקיץ הוא זמן האגירה אל הבית ובזה נבא אל שנותו את טעמו מקיץ לקציר והוא כי הנה הוא יתברך חש על הרש בל יצטרך לגנוב וצונו למען יהי לו מה לאכול בימות החמה נניח לו לקט שכחה ופאה ולהכין לחמו לימות הגשמים צונו באסוף התבואות הביתה בקיץ ליתן לו מעשר עני כי רב הוא וגם בשנת המעשר שני צונו נאספהו אלינו והיה לאכול עמנו ובדבר הזה לא ישלח ידו לרמות ולגנוב. ונבא אל הענין אחרי אומרו ראש עושה וכו' אמר הלא חשת פן הצדיק אם רש הוא יבא לחטוא פן יעשה כף רמיה ואמרתי לך כי לא יעשה מאימת יד חרוצים ועוד טעם שני והוא כי כבר אלהינו יתברך הכין לו מזונו מעשר עני בקיץ ולקט שכחה ופאה בקציר ואם זה אוגר בקיץ מעשר עני עם מה שלקט בקציר בן משכיל רואה את הנולד פן יורש וגנב או יעשה כף רמיה אך אם נרדם בקציר מלקט שכחה או פאה ומביא עצמו לעשות כף רמיה וכיוצא בן מביש יקרא ואינו צדיק שעליו אני מדבר ואין אנו אחראין לגורם רעתו:

2(ד) ודרך רמז יאמר כי הרש ממצות עושה כף רמיה שמרמה את הבריות ומראה להם שהוא צדיק ושכף זכיותיו מכרעת ולכן לא ירבה לו מצות להעשיר מהם אך יד חרוצים להעשיר וטורח בהן הוא יעשיר:

3(ה) והוא אוגר בקיץ כי ימי התבואות הם ב' ימי הקציר מחצי ניסן עד סוף סיון ומתמוז עד חצי אלול קיץ הוא זמן האגירה אל הבית שמנקים ומעבירים הקש והמוץ ומשאירים החטה נקיה לאצור לימי החורף שאדם מסגיר עצמו לכן תחלת זמן התבואות הוא זמן הקציר יהיה משל אל בחרות האדם תחלת תבואות מצות ומ"ט וימי הקיץ משל אל סוף ימיו שאוגר ומכין ומכשיר עניניו להוליך אתו לבית עולמו ומנקה כל פניה רעה וגאוה לאצור מצותיו נקיות מכל בחינה שלא לשם שמים להוליך אתו בהסגיר עצמו בעולם ההוא ואמר כי אשר בורח בבחרות וזרע וקצר מצות ומעשים טובים ומנקה בזקנה ושיבה הדומה לקיץ שאוגר ומכין ואוסף אתו בן משכיל ומצליח כי יעשיר מהן באמת אך נרדם ומתעצל בקציר הוא בבחרות באומרו כי יזקין ויתכשר הוא בן מביש שגם את הזולת יצר כי יתוספו עונותיו על הכלל ויצר למו בגללו. או יהיה הרמז בדרך אחרת והוא כי שתים הנה דרכי בני אדם הנפטרים בשם טוב מן העולם אחד שמהילדות והשחרות הבל יהבילו הבלי הזמן וכל ישעם וכל חפץ לעבוד את ה' וכה יעשה כל הימים עד עת למות באופן שלא ביישה ילדותי את זקנותם שנית אשר יתקנו לעת זקנה ושיבה אשר יעוותו בילדות וכיפרה זקנותם על ילדותם אמנם בני עליית הסוג הראשון הנה מועטים כי הילדות יעשה את שלו ואם יאסוף ידו מלשוב עד ה' עד עת זקנה שתכפר זקנותו על ילדותו הלא הוא פתיות ובל ידע מה ילד יום ומה גם כי איננו שוה תשובת הזקנה לתשובת העדנה כי אשרי איש ירא את ה' בעודו איש אך זה דרכן של ממוצעי המדות כי כמקרה התבואות גם המה יקרם כי זה דרכן של תבואות ליזרע בחורף וליקצר אחר כך בימי קציר ולאגור אל הבית בימי הקיץ והן שלש אלה יהיו באדם במעשיו אשר לא טובים כי בראשיתו ילדותו תעשה את שלו ולתאוה יבקש נפרד מאתו יתברך זורע עולה וכל עון וכל חטאת ויצמיח קטיגורים משחיתים ומדי עברו מחצי ימיו בטרם יבאו ימי הזקנה לא יבצר מאיש הישראלי מליפול עליו אימתה ופחד מה יעשה ליום פקודה וכי אוי לו מיום הדין כי ענוש יענש ומי יודע אם גם בחיים חייתו ייסרנו יה ופתע ישבר ע"כ ישוב אך מיראה וגם כי לא שלמה היא לא יבצר מקצור קציר קמת קוצי זריעתו אשר זרע והצמיח אך עדיין לא ימחה מציאותן רק יהיו עונותיו כקוצים כסוחים שיבשו ועודם קוצים והוא מאמרם ז"ל מס' יומא כי גדולה תשובה שזדונות נעשו כשגגות איני והאמר רז"ל זדונות נעשו כזכיות לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. הנה כי השב מיראה יעשו זדונות כסוחים וחלושי כח כשגגות והוא כמשל קוצים כסוחים שהזכרנו ואחרי החזיקו מעודו איש טרם זקנה בתשובה גם שהיא מיראה הלא תסכון לו כי בבוא עליו עת זקנה עוד ישוב בראותו כי הולך הוא אל בית עולמו תשובה נצחת מאהבה מסותרת ואז לא בלבד ימחו קציר עונותיו כי אם גם יאגור אותם אל הבית כי יעשו כזכיות כי מאהבה שב כעת ויאספם אל אוצרו הטוב עם שאר זכיות וכסדר הזה סידר הוא יתברך פר' כי תבא ראשונה הזכיר זריעת העונות ואחר כך קצירתם בשובו מיראה כאומרו והיה כי יבואו עליך הברכה והקללה ושבת וכו' ואחר כך ומל ה' אלהיך כו' ואתה תשוב לאהבה וכו' ועל זה אמר אוגר בקיץ הוא סוף ימיו שאוגר אל הבית מה שקצר מתחלה ועתה שב מאהבה ואוגר אותם שעושם זכיות מה שקצר כי לא יבצר משובו מיראה טרם זקנה ועתה כי הזקין אוגר ואוספם אליו נעשים זכיות לאוצרו הטוב בן משכיל אך מי שנרדם בקציר שאפילו אינו קוצר בבחרות שאחר הילדות ומניחם כמות שהן הוא בן מביש שמבייש ילדותו את זקנותו ועל פי דרך זה ידוקדק לשון בן שהוא על הבחרות לומר כי אשר קצר בבחרות ולא יניח לעת זקנה רק אגירה הוא בן משכיל שמהיותו בן הוא בבחרות משכיל על דבר בל יבייש בחרותו את זקנותו הפך הנרדם בקציר שהוא בן מביש שמבייש בחרותו את זקנותו: