רב פנינים על משלי טו:ה

1כי הלא אויל הוא המואס מוסר אביו והלא מוסר מרפא לשון של אבינו שבשמים הוא ומי מזרע ישראל ינאץ משמוע אחרי היותו מוסר אביו שבשמים ומה גם שזולת היותו מוסר אביו גם מפאת עצמו נחמד להשכיל ולהערים וזהו ושומר תוכחת יערים אך אין זה כי אם רוע לב המוכיח כמדובר:

2(ד) או שיעור הדבר ואם יש סלף בה בהתחברות המרפא לשון שיש לבעל הלשון ההוא סלף בלבבו הלא יהיה המרפא כמרפא שבר רגל או שבר יד ברוח הנושב שבמקום רפואה יכאיב וידאיב המכה ומשנה שברון ישבר כן יהיה דברי מרפא לשון אשר סלף בה לחולי הנפש כמרפא את השבר ברוח שלא יועיל והלואי שלא יזיק ונסמך אל מלת מרפא הנ"ל:

3(ב) ואם נרצה להמשיך ענין הכתובים מלמעלה לשון חכמים תיטיב דעת כו' יאמר כי הנה יש יאמרו מהמחזיקים עצמם ליודעי דעת מה יתן ומה יוסיף לנו לשון חכמים הרודים בעם מוכיחים ומיישירים להשיב חטאים עדיו יתברך והלא מה ידע ולא נדע גם לנו לבב כמוהו ומה בצע כי נשמע מפיו. ב' יש כסילים האומרים הלא עיני ה' המשוטטות וצופות יודעים מי הוא הצדיק והרשע ואולי גם במקום המשפט שמה הרשע כי בכל מקום יש מאלו ומאלו ולמה זה אלכה לי אליו ומי יודע אם אני צדיק ממנו ויש כת ג' שכל כך הושרשו באולת הבלי העולם שיבזו וינאצו את המוסר ותוכחת ויקראו אוילים כד"א חכמה ומוסר אוילים בזו. כנגד ג' מינין דבר שלמה על האחד אמר לשון חכמים וכו' לומר מה לך מתגאה בטוב שכלך לומר הלא גם לי לבב כמוכיח הלז והלא ידעת כי אחרי שיתך לב לחטוא נכנס בך רוח שטות כי אין אדם חוטא וגם אם בן דעת יתירה אתה הלא לב הותל הטהו רוח השטות להשכיל להרע ולכן אין לאל יד דעתך מעצמו להשיבך עד ה' אך לשון חכמים תיטיב את הדעת כי את דעתך אשר נטה לרעה היא תיטיב אותו ותהפכנו מרעה לטובה ואחר כך תאחז צדיק דרכך על פי דרכך להשכיל להיטיב ועל הכת הב' אמר ופי כסילים יביע אולת:

4(ג) והיא לאמר בכל מקום וכו' לומר במקום המשפט כבמקום זולתו צופות עיני ה' הרואות ללבב רעים וטובים ומה בצע כי אלכה לי אל החכם אולי אני טוב ממנו או כמוני כמוהו:

5(ד) ועל כן אמר נס נא אם טוב ואם רע בשמעך אליו והוא כי הנה מרפא לשון הוא עץ חיים באמת כי כאוכל מעץ החיים אשר לא יבצר מאוכלו שיחיה לעולם כן הדבר הזה שיועיל לך בלי ספק ואם תראה שגם אחרי שמעך ניב לשונו יש לך גם בה סלף ולא קנית יושר לבב אז הרף ממנו כי יש בו שבר ברוח ונפש כאשר חששת שבכל מקום צופה ה' יודע תעלומות רעים וטובים:

6(ה) ועל הכת הג' הוא האויל המנאץ ובוזה חכמה ומוסר אמר איני מדבר עליו בעצם שישמע מרפא לשון עץ חיים לשון חכמים כי הלא אויל ינאץ מוסר אביו ואיך ישמענה ממך אך לא אחשוך פי מלדבר ולומר שאף על פי כן אם הוא קונה לב להיות שומר תוכחת גם שלא יחשיבהו בראשונה כי בוזה אותו הוא הנה לא יבצר ממנו שיערים ותסור מעליו אולתו בצד מה: