רב פנינים על משלי יח:טז

1ואם אין לו לא לב נבון ולא אוזן חכמים או שלא נתקררה דעתו בעצה הקודמת רק במה שיתוקן רשותו ודלותו יפנה אל דרך אחרת והוא מתן אדם וכו' והוא מז"ל על ועניתיך וכו' אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהן צדקה שנאמר וכן נגוזו ואפילו המתפרנס מן הצדקה נותן צדקה וכו' שנאמר ועניתיך לא אענך עוד וזה יאמר מתן אדם וכו' כלומר לפי מה שהוא אדם אף העני לפי עניותו מקומץ דלותו ירחיב לו וגם כבוד המיוחס לעשיר ינחל כי לפני גדולים ינחנו:

2(יד) ובמאמר חכמי הטבע האומרים כי הקדחת היא המכלכלת את החולה בל ימות כי יחסר לחמו יתכן אומרו יכלכל ולא אמר תכלכל בתי"ו כי יחזור אל מחלהו הנזכר בלשון זכר ולא אמר מחלתו והוא רוח איש יכלכל אותה מחלהו בל תצא מהאיש כמדובר כי הקדחת היא המחלה תעצרנה אך אם הרוח נכאה שהמחלה ברוח עצמה כרוח העני שהחולי בה מי ישאנה האם החולי יכלכל הגוף כדי שישא הגוף אותה ולא תצא אדרבה לא ישאר כח בגוף לסבלה:

3(טו) אך עם כל זה זאת עצתי כי לב נבון יבקש דעת ולא ממון ואזן חכמים וכו':

4(טז) וראה נא ראיה חושיית כי טוב קניו חכמה מקנין עושר כי הלא האיש העשיר אין עשרו מאשרו ומעלהו במעלות עודנו עצור אצלו כתורה רק על ידי הוצאתו ממנו החוצה כי מזה הטעם שללו ראשונים תואר אושר מהעושר וזהו מתן אדם שיתן ירחיב לו אך אם לא יתן לא יעלה וגם לא על ידי המתן יהיה גדול כי אם שלפני גדולים המקבלים ינחנו כענין מאמרם ז"ל שנז' בדגלים זבולן קודם ליששכר המקבל וכן שמעון לעזריה הנזון ממנו וזהו ולפני גדולים ינחנו שהוא כבוד בעלמא אך לא יבצר שהלומד הוא הגדול באמת:

5(יד) או יאמר רוח איש וכו' לצוות על בעל הון שיפקח עימו וידאג על עני ואביון בעל רוח נכאה חשוב כמת כי הלא ק"ו הדברים ומה אם מחלהו של איש אשר הוא חולני בגופו ובאבריו צריך אל הרוח לכלכלה בל ימות לשחת העני אשר לו רוח נכאה כד"א ואל עני ונכה רוח זולת הכנעת גופו מי ישאנה האם יש כח בגופו החומה לסבלה הלא הוא גרוע ממנה חומר עכור צריך מי יכלכלו ואיך ישא את זולתו באופן שהוא חשוב כמת בלי ספק באופן שהזן אותו למחיה נפשו ומקיימה יחשב:

6(טו) על כן מי שיש לו לב יקנה בתבונתו דעת בקנין מעצמו ואשר אין להם לב נבון רק אזן חכמים לשמוע בלמודים תבא ותבקש דעת ממני ותלמדהו דעת:

7(טז) והוא כי מתן אדם ירחיב לו שלעצמו הוא מטיב ומעשיר ולא את הדל מלבד מעלתו בעולם הבא שיגדל כבודו על כל עושה מצוה זולתה כי מחיה נפש מישראל הוא והוא כמקיים עולם מלא וזהו מתן אדם וכו' והענין אל תחשבו כי אל העני אתם מהנים ומרחיבים דוחקו כי מי זה עני העשיר מקומץ קופת הצדקה אך אינו מרחיב רק לנותן עצמו וענין הרחבה הוא כי הן האדם אשר חננו ה' עושר ונכסים יקרנו כדינא דגמרא על הכותב כל נכסיו לאחד מבניו שלא מנהו אלא אפוטרופוס דאומדן דעת הוא שאינו מניח את יתר בניו ריקם כן הדבר הזה כי היתכן יכתוב הוא יתברך נכסים רבים לאיש אחד או ב' ויניח כמה עניים בנים לה' ריקם אך אין ספק כי לא מינוהו מן השמים אלא אפוטרופוס שאת ענייו ירחם ויתפרנסו על ידו נמצא העשיר כסילון ומשפך בינו יתברך ובין עמי עמו להריק להם ברכה על כלים ריקים של עניים על ידו ולכן אם יקפוץ ידו מליתן או יתן פחות מהראוי הוא כמשפך ששופכים בעליונו שהוא רחב מלמעלה ויורה היין בכלי מפיו הצר מלמטה שאם יבא אל תוכו ענב או צרור ויסתום פיו התחתון ולא יצא מהיין לכלי כי הלא יצעק אשר המשפך בידו אל השופך בפה הרחב של המשפך אל תשפוך מלמעלה כי פיו הצר מלמטה נסתם ואינו מריק אל הכלי כך העשיר הוא כמשפך ששופכים ברוחב לו מן השמים כדי שיריק לכלים רקים הם העמים מלמטה שאם יסתום למטה מהריק לדלים מן השמים צא יריקו אך אם יפתח את ידו שהוא הנקב התחתון גם מלמעלה ירחיבו לו צנור המריק על המשפך בשפע נמרץ וזה אמר מתן אדם ירחיב לו כי המתן בעצמו אשר יתן בידו לדל הוא ירחיב לו כי לפי יציקתו יריקו עליו וירחיבו לו שיכיל יותר שפע ברכה עד אין קץ הנה לפניך כי טוב לך להחיות לב נדכאים כי לכך מתן לך העושר גם כי בהיטיבך להם את עצמך אתה מטיב ולא עוד כי אם משלו יתברך אתה נותן כי אתה ושלך שלו ואין לך רק זכות הנתינה שזיכך הוא יתברך תהיה אמצעי בין המלך הקדוש ועניי עמו וזהו מתן אדם כלומר אין לאדם רק המתן לא הממון מלבד טוב העולם הבא כי לפני גדולים ינחנו שם כי מדרגת נותני צדקה למעלה מגדולים זולתם כנודע ממדרגות שמנו חכמים בסוגי בעלי מצות כי זה כמחיה נפש מת הוא וכמקיים עולם מלא:

8(יד) או יאמר רוח איש כו' כי הנה יש חולי הגוף וחולי הנפש מתחלואי העבירות המדכאים אותה ותהיה אך נכאה אמר הנה רוח ונפש יכלכל מחלהו של איש הוא חולי הגוף אך כשהרוח חולה ונכאה מחלאת עונות אשר היא אז שפלה בתכלית מי ישאנה:

9(טו) על כן לב נבון יקנה דעת ואזן חכמים תבקש דעת התורה כי היא צרי ומרפא אל תחלואי הנפש ואל אל בצע כסף וזהב:

10(טז) גם כי תאמרו ללבבכם נרבה לנו הון רב וחטאינו בצדקה נפרוק ועויתנו במחן ענין הלא אינו דומה כי הן אמת שמתן אדם ירחיב לו מצרת עונותיו אך כל מעשה תוקף גדרו הוא למטה מתופשי התורה על כן הוא טוב לכם והוא מה שאמרו ז"ל במדרש רבה על ר' יודן שהפליג מתנתו וזכה להיות במסבה ת"ח וקראו עליו ולפני גדולים ינחנו וזה ענין הכתוב טוב לקנות דעת התורה כי הלא מתן אדם ירחיב לו מצרותיו ובכלל שכרו הוא שינחנו לפני גדולים הם ת"ח ואילו לא היתה מעלת הת"ח גדולה ממנה לא היה המצא אצלם שכר הצדקה: