רב פנינים על משלי יח:יז

1צדיק וכו'. יזהיר את הדיין בל ישמע זה בלא זה כי צדיק נראה הראשון בריבו כלומר צדיק בדינו הוא ריבו עד גדר שכשבא רעהו אז וחקרו הדיין את רעהו השני כי חושבו למשקר כי הושקע בלבו כי צדיק הראשון וכו':

2(י) או יתקשרו הכתובים מלמעלה מגדל עוז כו' כי יתוכחו יחד העוני והעושר כל אחד מתנשא לאמר אני טוב לגבר וגדול ממך ויען העני וישא משלו ויאמר כמתנחם על רוע מזלו ועל מרוצת טלטולו לילה ויום נודד ללחם איה ואומר מגדל עוז כו' והוא כי העני כל בטחונו בשם ה' כד"א והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' ובזה שם פניו לעומת העושר ואומר הלא גדלתי מאד כי אתה שמת זהב כסלך ובשקר נסתרת כי יפותה עשיר בעשרו לבטוח במשכנות מבטחים ומנוחות שאננות וטוב לי כי עניתי מאד כי שמתי שם ה' מחסי כי מגדל עוז שם ה' לא ימוט כעושר לבוטחים בו ואשר בו ירוץ כי לא יהיה לו מנוח בעולם הזה רק תמיד במרוצת טלטול בעולם הזה הלא ירויח כי יהיה צדיק כמז"ל בב"ר על והנה טוב מאד שאין לך מדה מביאה את האדם לחיי העולם הבא כעוני ויסורין מה שאין כן העשיר כי ישמן ויבעט וזהו ירוץ צדיק ושמא תאמר היכן העוז אשר לדל והוא רעב ללחם הלא עוד חזון למועד כי אם חלש הוא עתה הלא ונשגב. אם לא יהיה בעולם הזה יהיה בעולם הבא:

3(יא) משיב העושר ואומר שבח אני את העושר כי איננו צריך לרוץ ולהטלטל כי הון עשיר הוא קרית עוזו שכל בני עירו מכבדים ועוזרים אותו כמז"ל המקדש על מנת שאני עשיר כל שבני עירו מכבדים וכו' וגם הוא לו כחומה נשגבה להסתר מצרות רבות עודנו העשיר בחדרי משכיתו או יחזור אומרו במשכיתו אל ההון שגם כי לא יפזר יתן לעם יעזרוהו ברית כרותה לעשיר שגם הבלתי מקבל ממנו שמח לשרתו ולעזרו וזהו וכחומה נשגבה ההון לו עודנו ההון בחדרי משכיתו כי להיותו מוחזק בעושר הכל יהיו בעזרו:

4(יב) משיב העוני ואומר הנה הכל הולך אחר החתום ומה בצע בעושר המקנה גובה לב ואחריתו לישבר כי הלא לפני שבר יגבה לב איש כי הגובה לב הכנה אל השבר שישמן ויבעט ומה טוב מהעוני המקנה ענוה ואחריתו כבוד כי הלא לפני כבוד ענוה באופן שאני מקוה כבוד ואתה מקוה שברון והלא זה הוא בינו לבין קונו:

5(יג) והנה גם בפני אנשים יקל כבודו כי הלא בגובה לבו בעשרו לא יעצר כח לעצור במלין רק ישיב טרם ישמע ויהיה לבוז כי הלא משיב דבר בטרם ישמע אולת היא כו' מה שלא יקרה כה לעני חוזר:

6(יד) ומשיב הכושר ואומר אל העוני מה עזרת ללא כח והכבד ושב ואל תשבח את המת כי הלא העני חשוב כמת מק"ו והוא כי הלא רוח איש הוא הנפש יכלכל מחלהו של האיש כי יחלה גופו בל ימות לשחת כי כח רוחני הוא ויש לאל ידו לכלכלו אך ורוח נכאה כשהרוח ונפש עצמה היא נכאה בעצם כרוח העני כד"א אל עני ונכה רוח אמור מעתה מי ישאנה היתכן יעצר כח החומר אין צריך לומר לכלכלה כי אפילו לישא אותה עליו שלא תצא ממנו ותעלה אל מקורה הנה לא יוכל ואם כן אפוא הלא כמת יחשב ממש:

7(טו) משיב העוני ואומר המצאתני אויבי חשוב כמת ולא ידעת כי ה' נתן לי תורת ה' משיבת נפש ופקודיו משמחי לב כי היא שעמדה לעני להחיות נפשו מעצבון ידיו כמאמר המשורר במקראיו לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי וזה אמר לב נבון יקנה דעת לומר לא תחשוב את העני כמת כי לא ימנע או איש נבון הוא להבין לאשורו אם אין אם נבון הוא לב נבון יקנה דעת וישמח לבו ואם לאו לא יבצר ממנו ללכת אל חכמים לשמוע מפיהם תורה וזהו ואזן חכמים תבקש דעת לשמוע כי אשר לו לב נבון מעצמו יקנה דעת ואשר לו אוזן חכמים יבקש דעת כלומר ואשר יחסר לו זה וזה אין מרחמים עליו כי עיר פרא אדם יכונה:

8(טז) והן כל זה הוא לו הונח שאי אפשר לעני להעשיר ומה גם כי הנה תקנתו בצדו והוא כי הלא מתן אדם ירחיב לו והוא מאמרם ז"ל אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ונותן צדקה מרחמים עליו מן השמים שנאמר ועניתיך לא אענך עוד וזה יאמר מתן וכו' לומר הלא העני יתוקן בתת מלחמו לדל שירחיב לו וכו':

9(יז) וכהתימם לווכח בא שלמה ברוח קדשו והכריע ואמר צדיק הראשון בריבו לומר הן אמת שמבלי ויכוח ידוע הוא כי צדיק הראשון הוא העוני הדובר ראשון ומה שהוא צדיק הוא בריבו כלומר בדינו כי ריבו ודינו הכל אחד כאילו אמר צדיק הוא הראשון בדינו ומה הרוחנו בויכוח הוא כי ובא רעהו העושה לווכח עמו וחקרו והוציא חקרי לבו לבא עד תכונת שלמות העוני שהוא בקנות ענוה כאמרו בהשיבו תשובה אל העושר ולפני כבוד ענוה וגם אמר לב נבון וכו' וגם מתן אדם וכו ממעט אשר יהיה לו ירחיב לו מדלותו כי על ידי שלש אלה הלא אין שלמות גדול ממנו: