רב פנינים על משלי כ:א

1ושמא תאמר גם הלצים בחיריים ואפשר ישובו ביסורין גם הם לזה אמר לץ היין כו' לומר מה שנכונו בעצם שלא יתעתדו לשוב הוא במי שהוא לץ היין שעל ידי משוך ביין את בשרו משך דו את לוצצים כי זה לא ישוב שאדרבה אם בראשונה החל ביין הבלתי ישן הנקרא שכר כנודע אחרי כן הומה שכר ועל כן כל שוגה בו מדרך התורה לא יחכם על ידי מהלומות לגוו בעולם הזה וידון גם בגיהנם גם כן.

2(כט) או יאמר ענין מאמר התנא הוי זהיר בגמרא ששגגת גמרא עולה זדון והנה כתבנו כי לץ יקרא הפורש מן התורה כמאמר התנא ב' שיושבין כו' והנה מעזיבת הלמוד ימשך שישגו תמיד בשגגת הגמרא כי יפלא מהם בין דם לדם ובין דין לדין והנה היה הדעת נוטה שלא ילקו על כסילותם שיחשבו כשוגגים הבלתי מעותדים ליסורין ומהלומות אשר לא יבואו רק על המזיד כנודע מחלוקי כפרה שאין יסורין ממרקין רק על עון ופשע כד"א ופקדתי בשבט כו' על כן אמר נכונו כו' לומר הנה אין ספק שנכונו ללצים מבטלי למוד תורה שפטים כי מזידין הם בביטולה עם שעדיין לא פעלו עולה מחמת הביטול ומהלומות יאותו לגו כסילים אחרי כן אשר יעברו ויכסלו בשגגת גמרא כי מזדון התבטלם מהתורה שהוא ליצנות בא להם הכסילות ועל כן כולה זדון:

3(א) כי הלא אמשול לך משל למה"ד ללץ היין כי הנה לן היין הומה שכר וכו' והוא כי המתלוצץ כל הבריות מחמת יין ששתה אין לומר שאין עליו אשם ושוגג הוא. כי היין בוגד כי הלא אל תדין אותו בבחינת מה שמתלוצץ אחרי שתותו שהוא לץ היין כי אז שוגג הוא כי אם אל הביא עצמו לידי שכרות במזיד כי הלא בזדון היה הומה שכר שהוא יין ישן המשכר שהיה הומה אחריו עד שנשתכר ולא יבצר ממנו כי אחרי כן היין יעשה את שלו נמצא שזדון שתותו הוא כאלו זדה במה שאחרי כן ככה ענין שגגת הגמרא שאחרי הזידו לבלתי למוד אחר שעל ידי כן ימשך לסכל התורה ולחטוא לה' עולה זדון. עוד הדמות שני כי וכל שוגה בו לא יחכם והוא כי הלא לשוגג פעם א' למה יקלו מעליו הלא הוא באמור אחרי כן יזהר ולא ישוב לכסלה אך השוגה ביין לא נאמר הלא יחכם אחרי כן ולא יכסל כי יזהר כי לא כן הוא כי ברית כרותה לשונה מן היין שלא יחכם כי ימשך תמיד אחריו ובאהבתו אותו ישגה תמיד כן ענין הליצנות שעל ידו יכשל בבלי דעת האסור כי לא יחכם כי הליצנות ימשיכנו שלא ילמוד ויחכם באופן שלא ידע ליזהר עוד לכן היטיבו אשר דברו ששגגת גמרא עולה זדון: