רב פנינים על משלי כה:ז

1ושמא תאמר בשלמא הסוג הג' שהוא הנדיב אין צריך לומר שלא אעמוד במקומו כי אם גם אשפיל עצמי ואעמידנו למעלה הימנו כי אראנו עושה טוב ולא שאני חפץ שייטיב לי או שהטיב לי כבר רק על מדתו הטובה שראיתי בו שמטיב את הזולת אך הגדולים האלה למה לא אעמוד במקומם ומי ידדע אם אני והם שוים בערך לפניו יתברך כי כל לבבות דורש ה' ומה גם עתה כי האדם מכבד את המקום ואולי מקום שאני בו מכובד ממקומם כי איכותי גדול מאיכותם אל תחוש כי הלא אם גם שלם אתה ומקומך למה שאתה בו מכובד ומעולה ממקומם טוב הוא אמור הם לך עלה הנה עם היות נגד כבודך שיורה שאתה עולה בהגישך אצלם כאלו במקומך ירוד היית טוב לך זה ומדה זו לענוה תחשב מאשר תבחר להשפיל עצמך לפני נדיב אציל אם נהנית מנדיבותו כי אם גם בהיות אשר ראו עיניך היותו נדיב לזולת ולא נהנית כי הלא לא יחשיבוך לבעל ענוה בכבדך אותו כי יחשבוה לחפץ בהנאתו וזהו אשר ראו עיניך:

2(ו) או ידבר על איש חכם ההולך למקום שאין מכירין אותו ואין לו משלו למלא נפשו כי ירעב כי הוא במבוכה גדולה אומר בלבו אוי לי אם אומר כי חכם אני שאשתמש בתגא וגם יראה גאוה. אוי לי אם לא אומר כי לא יתנו לי. על כן אבחר דרכי להקטין ערכי ולומר לפני אחד מנדיבי העם כי אין בי חכמה ודעת ויפרנסני כעורב וככלב לבל אשתמש בתגא כר' יונתן לפני ר' ואעשה כן ביני לבינו ואל אבושה. אמר כי לא זו הדרך והוא כי הנה רז"ל אמרו שרי ליה לאינש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה ואחשבה שלא כוונו חלילה לאמר חכם אני רק שיפוצו מעינות חכמתו לפניהם וידעו כי חכמת אלהים בקרבו והנה גם שטוב הדבר להראות הידור וחשיבות חכמתו אם שם אדיר מלך בחכמה וראש הקבלה והישיבה כי מאן מלכי רבנן לא טוב הדבר ילך לו להראות חכמה לפניו שיורה שגם הוא גדול כמוהו וזהו אל תתהדר לפני מלך כלומר אך לפני גדולים וחשובי הישיבה תתהדר להורות הדור חכמתך אך במקום גדולים אל תעמוד רק למטה מהם בישיבה כאשר תתהדר בפניהם בל תראה כמתגאה:

3(ז) ושמא תאמר אדרבה זה יורה גאוה יותר כי אעמוד במקום שפל ואראה חכמה כי על חכמתי יעלוני ממקום השפל ויראה שעשיתי למען יעלוני ואכבדה בם ולכן טוב טוב היה להשפיל עצמי לפני נדיב כאשר היה עם לבבי אל תחוש כי הלא טוב אמר לך עלה הנה מאלו לא הראית חכמתך והיית צריך להשפיל עצמך לפני נדיב להטיב לך כעורב וככלב גם שלא יהיה בפני מרובים רק אשר ראו עיניך בינך לבינו כי עתה יפרנסוך בכבוד מבלי תשפיל עצמך משא"כ בסכלם חכמתך:

4(ו) או יאמר כי יש יתבייש משאול די מחסורו מהמלך או מהגדולים כי יתבייש מהם שיכירו דלותו ואדרבה מתהדר ומראה עצמו עשיר ועל ידי כן עומד בפני מלך ושרים ויעמידהו במקום גדולי המלכות העומדים לפניו כי בהתהדרו לעשיר יחשבהו ולמלאת ספיקו ישפיל עצמו לפני איזה נדיב ממנו ואליו עד יתן לו ואומר בלבו טוב לי אתבייש בפני א' ואתכבד בפני המלך וגדוליו אמר כי לא טוב הדבר כי אדרבה המשפיל עצמו בפני מלך אינו שפלות בערך המלך ולא תחוש אם בהגלות דלותך למלך לא יעמידך במקום גדולים אל תחמוד מעלה זו כי אם ובמקום גדולים אל תעמוד:

5(ז) ואל תאמר טוב לי הנדיב שיתן לי ביני ובינו ולא אבוש אך המלך אולי לא יצוה לתת לי בחשאי רק יאמר אלי עלה הנה למקום מושבו עם גדוליו לתת לי ואבושה לעיניהם אל תחוש כי טוב שיאמר לך עלה הנה בחצר המלך להטיב לך שנמצאת מתבייש לפני המלך והעומדים לפניו כי לא יבוש הנוטל מהמלך ואז טוב לך גם שתתבזה בפני גדולים שלפניו מהפסדך שתשפיל עצמך לפני נדיב אשר ראו עיניך ולא זר כי אם שלא ראוהו זרים בהשפילך לפני נדיב טוב לך זה מזה:

6(ו) או יאמר אל תתהדר לפני מלך הוא מלכו של עולם ע"ד מאמרם ז"ל שעל מלך העולם יתברך ידבר ויאמר כי הנה דרך בני אדם כאשר יחסר לו הלוך ילך אל הגדולים ונדיבי העם בדמעות שליש וירבה אליהם תחנונים עד שפוך את נפשו ולפעמים לא יחננו ולא דעת ולא תבונה לאמר הלא אבינו מלכנו שבשמים לו הכסף ולו הזהב ולמה לא אשאל ולא אתפלל למי שהממון שלו ולא אשאל ממי שאינו שלו ומה גם אם בכונה הגדולה והדמעות ותחנה אשר אני הולך אל הנדיב הייתי הולך לפני קוני ברוך הוא שירבה לשלוח אלי מגשם נדבותיו ולא שאתגאה ואתהדר לפניו כאלו איני צריך מאתו דבר ואראה עצמי עני ושפל לפני גדולים אשר בארץ המה ונדיבי העם ועל זה הזהיר ואמר אל תתהדר לפני מלך הוא מלכו של עולם אל תראה עצמך בהתפללך לפניו בעין ההידור כאלו לא יחסר לך ואתה תאב לכל דבר ובמקום גדולים נדיבי העם אל תעמוד שיראו בנוולך וימלאו חסרונך גם שלא תצטרך לשאול בפיך כי טוב לגבר ישאל מאביו שבשמים אשר לו הכסף ולו הזהב והוא כבוד ולא יתבזה בפני בשר ודם ומה גם כי את מלכו של עולם אין רואהו ולא יבוש השואל מפניו כאשר בשאלו מאיש נדיב פנים בפני כי יבהל ויבוש מפניו כנודע:

7(ז) והנה היה מקום להשיב ולומר אולי לא נולדתי במזל עושר וגם שיחפוץ בו ה' אולי יענני כמענהו לרבי אלעזר בן פדת אי בעית אחרביה ליה לעלמא דילמא תיתי במזל ממון שהוא שימות וישוב אל העולם בגלגול כדעת רשב"י אולי יולד במזל עושר באופן שטוב לי לבקש מאת מכרי יכלכל דלותי על כן אמר דע נא אפוא כי טוב אמר לך עלה הנה לומר אין צריך לומר כי טוב לבטוח בה' מבנדיבים כי הוא הנותן באמת כי אם אפי' אם ידעת שיאמר לך הוא ית' כי חפץ הוא להעשירך אך שיסלקך מן העולם כעת כמאמרו לר' אלעזר בן פדת הנה טוב אמר לך מן השמים עלה הנה השמימה שיסלקוך מן העולם השפל שהוא לבא אח"כ בגלגול כדעת רשב"י ולא שתשפיל עצמך לפני נדיב כי טוב מותך ביד ה' מחיים ביד ב"ו שתשפיל עצמך בפני נדיב אשר ראו עיניך ונתביישת בפניו כי ראית אותו פנים בפנים וטוב לך להתבייש לפני קונך יתברך שרואך ואתה לא תראנו מהתביישך פנים בפנים בפני ב"ו וזהו מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך אפילו יחייך ומה גם כי הנדיב לא יחייך כאבינו שבשמים אב רחמן לכל ברואיו ומחיה את כלם: