ביאור יש"ר על התורה, דברים יז:טז

1רק לא ירבה לו סוסים, למרכבתו, שלא יבטח על רכבו כי רב ועל פרשיו כי עצמו מאד, אבל יהיה מבטחו בשם אלהיו, וטעם מלת רק לומר אע"פי שתשים עליך מלך ככל הגוים אשר סביבותיך, רק לא יהיה כמלכיהם שכל חפצם להרבות סוסים ופרשים:

2ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, זהו לא תעשה בפני עצמו, אבל יש בו מן הסבה למה שקדם, כי בימים ההם היו מוציאים הסוסים ממצרים, ככתוב בשלמה ותצא מרכבה ממצרים, ואין כונת הכתוב לאסור ההליכה אל מצרים כל עיקר, כי הנה האיסור אינו כ"א לדור שמה, אלא פירוש ולא ישיב, לא יהיה המלך סבה שילכו למצרים סוחרים מבני ישראל להתישב שם כדי לעשות סחורה בסוסים:

3וה' אמר לכם לא תספון, מצוה היתה ולא נכתבה קודם לכן, ויש אומרים שנלמד זאת מפסוק לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, והנה טעם המצוה הזאת מפני שהיו המצריים והכנענים רעים וחטאים לה' מאד, כמו שהזהיר כמעשה ארץ מצרים, אשר ישבתם בה, לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וכו', והנה רצה ה' שלא ילמדו ממעשיהם וגזר בכנענים לא תחיה כל נשמה, לפי שנתן ארצם לישראל וחשש פן יחטיאו אותם, אבל במצריים גזר שלא נשב אנחנו בארצם: