ביאור יש"ר על התורה, דברים כט:יח

1והתברך בלבבו, לשון ברכה, יחשוב בלבו ברכת שלום לעצמו, לאמר לא יבואוני קללות הללו, אך שלום יהיה לי:

2בשררות לבי אלך, במראית לבי, כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ"ח י"ז), כלומר מה שלבו רואה לעשות, ולפי שיצר לבבו רע מאד, וחפץ להתיר לעצמו כל התועבות, לכן אומר בלבו אדבק בע"ז ואאמין בה, ואז שלום יהיה לי מן הקללות האלה, כי לא אאמין עוד בם ולכן לא אירא מהם, ובדרך הזה אוכל ללכת אחרי שרירות לבי, ואעשה כל מה שעשו עובדיהם לאלהיהם:

3למען ספות הרוה את הצמאה, הרוה כנוי לתאוות המותרות ולחוטא מתוך שובע, כענין וישמן ישורון ויבעט (לקמן ל"ב ט"ו), והצמאה כנוי לתאות הדברים הנצרכים, כמו החוטא לתיאבון, ומלת ספות לשון תוספת, ואין המאמר הזה מדברי הרשע שיאמר בלבו למען ספות וגו', אלא הם דברי הכתוב והוא מחובר עם תחילת הפסוק, והכונה שיתברך בלבבו בדברי כזב כאלה רק לתכלית רע, דהיינו כדי שיוכל אח"כ להשלים כל מאויי רשעתו, ויוסיף התאוות האסורות על התאוות ההכרחייות, כדרך שאמרנו למעלה, שהוא אומר כן בלבו בעבור שהשתקע בזמה ובחמס ובכיוצא מן הדרכים הרעים, והוא רוצה לעשות מה שלבו חפץ: