ביאור יש"ר על התורה, שמות יג:יז

1ויהי בשלח, עיקר הכתוב הוא, ויהי בשלח פרעה את העם ויסב אלהים את העם וכו', ומאמר ולא נחם וכו' עד ושבו מצרימה הוא כמו מאמר מסוגר לתת טעם לנסיעתם דרך המדבר, תחת הליכתם דרך ארץ פלשתים:

2ולא נחם, אין כונת הכתוב לומר כי רק על כן לא נחם דרך ארץ פלשתים מדאגה פן ישובו מצרימה, שהרי גם אם לא ינחם העם, היה השם מוליכם דרך המדבר כי כבר נגזר על המצרים לטובעם בים, וכבר היה גזור לפניו ית' שיקבלו ישראל את התורה בהר סיני כאמרו למשה תעבדון את האלהים על ההר הזה, וכל זה לא היה אפשר אלא בלכתם דרך המדבר, אבל הודיע הכתוב שגם אם אין זאת מה שיזכור אחרי כן מפלא ים סוף מרדת המן ממי הצור ומנוראות מתן תורה שבעבורן הוצרכו לילך בדרכים שהלכו, עכ"ז לא היה מוליכם דרך ארץ פלשתים לנחול את הארץ מיד, והטעם שהיו צריכים אז להלחם מיד עם פלשתים לפי שארצם בכלל ירושת ישראל, וידע השם כי הם עוד נכאי לבב מכובד עבודת פרך אשר עבדו במצרים, ובראותם מלחמה יפול לבם ויאמינו כי טוב להם עבוד את מצרים מלנפול בחרב שונאיהם וישובו אחור, והנה הוצרכה התורה להודיענו זאת לבל יפלא בעינינו למה אחרו ישראל במדבר גם אחר מתן תורה ואחרי שב משה מן ההר זמן רב, שהרי לא נסעו מחורב עד השנה השנית בכ' לחדש השני, וטעם כל זה שעל כל פנים היו צריכים לראות את כל הכבוד הזה טרם יעברו חלוצים להלחם בארץ כנען:

3כי קרוב הוא, מלת כי לנתינת טעם, לפי שהוא קרוב, ואין צורך לפרשה כמו אע"פי:

4פן ינחם העם, השם יודעה עתידות, ואמר פן ינחם כלשון בני אדם:

5ושבו מצרימה, מפחד המלחמה, והנה מלחמת עמלק ברפידים לא היתה ראויה לשוב בעבורה כי הם לא עברו דרך ארצו, והוא בא ונלחם בהם לשנאתו אותם, ואם ירצו לשוב מצרימה לא יועיל, כי ילחם בהם בדרך: