ביאור יש"ר על התורה, שמות כ:ז

1לא תשא, אזהרה שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם, כלשון ובל אשא את שמותם על שפתי (תהלים ט"ז ד'), כי הדבור יקרא כן בעבור שישא בו קול, ולא בא הכתוב כאן לאסור השבועה, כי לא מצאנו לשון שבועה על שוא בכל המקרא, לפי שהשבועה הוא שיכריחוהו להשבע לאמת דבריו, ועל זה בא תמיד לשון שבועה בנפעל, אבל לשון שוא מורה על הזכרת השם לבטלה וללא צורך, אמנם איסור השבועה בשם ה' נזכר במקום אחר:

2לשוא, להבל ועל חנם:

3כי לא ינקה ה', כמו שהחמיר בע"ז וכתב כי הוא אל קנא ופוקד עון אבות על בנים, כן החמיר על המזלזל בכבוד השם הנכבד כי הנושא אותו לשוא מחללו כמ"ש וחללת את שם אלהיך (ויקרא י"ט י"ב), והנה לשון הכתוב הזה את שם ה' אלהיך כאילו משה ידבר, וכן בכל הדברות אחרי כן יזכיר את השם בלשון נסתר מה שאין כן בב' פסוקים הראשונים שבהם השם ידבר בלשון מדבר בעדו, ומפני זה אמרו חז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ופירוש דבריהם כך, בודאי שכל עשרת הדברות שמעו כל ישראל מפי אלהים כפשוטו של כתוב וידבר אלהים את כל הדברים האלה, ומפורש עוד את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דברים ה' י"ט), וזה כתוב אחר כל עשרת הדברים, אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעים הדיבור מפי ה' ומבינים אותו ממנו ית' כאשר יבין משה, ועל כן ידבר עמהם כאשר ידבר האדון אל עבדו, אבל מכאן ואילך בשאר הדברות שמעו קול הדבור מפי האל אך לא הבינו אותו, והוצרך משה לפרש להם כל דבור ודבור עד שיבינו אותו והכונה היתה בזה כדי שיהיו כלם נביאים באמונת ה' ובאיסור ע"ז לפי שהם העיקר לכל המצות, כמו שאמר ואשמיעם את דברי אשר ישמעון ליראה אותי כל הימים (דברים ד' י'), אבל בשאר הדברות יקבלו ביאורן מפי משה עם שמיעתם קול הדברים מפי ה', וע"י כן יאמינו במשה לעולם גם בכל שאר המצות: