ביאור יש"ר על התורה, בראשית טו:א

1אחר הדברים האלה, כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג, והיה זה מיד אחר שובו מהכות את המלכים,

2במחזה, בנבואה, כי הנביא יחזה מראות אלהים בראיה רוחנית כאשר יראה האדם בעינים פקוחות את התמונות העומדות לנגדו:

3אל תירא אברם, יראה שהיה מתירא מן המלכים פן ירבו צבאותם עליו להנקם ממנו, אך עכ"פ יקשה מאד איך כרגע נהפך לבו בקרבו, כי תמול היה לבו כלב האריה ורדף כגבור אחרי המלכים, ועתה שנצחם מה הגיע לו שהיה מתירא? אולם יש לדעת כי השם ב"ה נותן לפעמים בנפש בחיריו כח גדול לעשרת מעשים נפלאים נגד שקול הדעת, ובהיותם מלובשים בכח העליון הזה לא יראו ולא יפחדו וגוברים על כל מונע, כמו יונתן בן שאול שהלך למחנה פלשתים, ודוד שנלחם עם הענק והציל שה מפי ארי, ומשה שהרג את המצרי, וכמו שהיה אברם במלחמת המלכים, אולם לעתות אחרות מונע השם הכח הזה מן הקדושים האלה כדי לנסותם ולהוציא יראת ה' שבנפשם מן הכח אל הפועל, ואז יפעלו הגדולים האלה ככל שאר בני אדם, דואגים איך יפול דבר ומכינים הכנות טבעיות להצליח בהן, כמו שקרה ליעקב כשבא עשו לקראתו, ולמשה רבינו כשנגלה אליו השם בסנה, ולשמואל כשהלך למשוח את דוד, וכזה קרה עתה לאברם שאחרי הנצחון לא הרגיש עוד בנפשו הכבוד וההדר ההוא שבו עטרהו השם לפני זה, ולכן היה דואג כן יבאו אויביו עליו כדרך כל בני אדם הדואגים על העתיד, כי חלילה לו לסמוך על צדקתו שיפליא השם לעשות עמו, אלא היה קטן בעיניו, ולזה היה ירא, והבטיחו השם שלא ירא עוד, ואמר הטעם:

4אנכי מגן לך, כמו שהצלתיך עד כה, אהיה מגן לך לעתיד:

5שכרך הרבה מאד, עקב לכתך עם ה' ונדבה רוחך להושיע בן אחיך במתי מעט ונשענת עלי: