ביאור יש"ר על התורה, בראשית ב:ג

1ויברך וגו' ויקדש אותו, דע כי כאשר נשלמה מלאכת הבריאה התחיל הבורא ית' למלוך על יצוריו, וחפץ להשכין שכינתו בתחתונים ולשפוך את רוחו על כל בשר, גם רצה שכל בני אדם יהיו עלולים לקבל הנבואה ורו"הק ומבורכים בכל ההצלחות העליונות, וכמו שהיה אד"הר מלא רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת וזכה לנבואה, כן יתמיד השפע האלהי לזרעו אחריו עד עולם, ועל דבר זה כרת ברית עם יצוריו ביום השביעי לבריאה שהוא יום השבת, כי לפי שהמתנות האלה הם למעלה מן הטבע, לכן לא נזכר מאלו דבר במעשה ששת הימים שבהם גזר והכין כל הטובות הטבעיות לתת בהן שכר טוב לטובים, אבל הטובות הנשגבות מדרכי הטבע שהן כנגד יום השבת שהוא קודש, זכרם ביום השביעי וכללם במלות ויברך ויקדש, כי הברכה והקדושה היא שתהיה שכינה שרויה בתחתונים, והנה אילו לא חטא אד"הר היו כל ימי העולם קודש במדריגת השבת כי בכל יום היה מתמיד השפע האלהי על בני האדם, אולם כשחטא אד"הר ונשתנה טבעו לרעה, אבדה ממנו הסגולה הזאת, ואע"פי ששב בתשובה הנה בניו השחיתו דרכם, זולתי יחידים שרידים כמו שת וחנוך, ונבחר מהם נח, ובו חידש ה"ית את הברית שכרת עם יצוריו בתחלת הבריאה, שנאמר והקימותי את בריתי אתך (לקמן ו' י"ח), אחריו נבחר אברהם וגם בו נתחדשה הברית הזאת שנאמר והקימותי את בריתי וגו' לברית עולם להיות לך לאלהים (לקמן י"ז ז'), ובדרך זה נתגלגל הדבר עד שזכו לנחול הטובות הכלולות בברית הזאת ועל כן צוה על שמירת השבת, כי יום זה הוא אות על כריתת הברית שאמרנו, כי כן כתוב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים וגו' (שמות ל"א י"ז), ולעתיד לבא ישוב הדבר לאיתנו הראשון כי ישפוך ה' את רוחו על כל בשר כנזכר בנבואות אז אהפוך אל עמים וכו' (צפניה ג' ט ) כי מלאה הארץ דעה את ה' (ישעיה י"א ט'), וכמה פסוקים אחרים מורים על זה, ולכן חז"ל קראו לעולם הבא עולם שכלו שבת, והבן:

2כי בו שבת, לא בא לתת טעם למה ברכו וקידשו, אלא נותן טעם למה בחר ביום השביעי דוקא ולא בששי או בשמיני, ואמר שהטעם היה לפי שביום הזה פסק ממלאכתו והתחיל להשפיע לאדם משפע טובו:

3לעשות, לשון עשיה נופל על התיקון, והלמ"ד לתכלית, ובזה גילה לנו הכתוב שכונת הבורא בבריאת היצורים היתה לתיקונם ולטובתם, כי מטבע הטוב להטיב לכל: