ביאור יש"ר על התורה, בראשית מט:ד

1פחז כמים אל תותר, אבל הפחז אשר היה לך גרם לך שלא תזכה אל יתרון הבכורה, ומלת פחז הפוך מן החפזון וענינם אחד, והמשיל הפחז הזה למים הנגרים ארצה וממהרים במרוצתם מן הגבוה אל הנמוך ולא ישובו לעולם אל מקודם, כן האיש הנמהר במעשיו אין בידו לשוב ולתקן את אשר עות בפחזותו ומפרש מה עשה בפחזותו ואמר:

2כי עלית משכבי אביך, שעלית למקום שהיה לאביך למשכב פעמים רבות, והכתוב רומז למעשה בלהה, שבעון ההוא נאבדה מראובן מעלת הבכורה להיות שני בניו חנוך ופלוא נקראים שני שבטים ומן העת ההיא שמר יעקב את הדבר בלבו, כדכתיב שם וישמע ישראל, ועתה במצרים נתן מעלת הבכורה לשני בני יוסף, כי הוא היה הבכור לרחל הגבירה, ולא נתנה לבני דן ולא לבני גד עם היותם ג"כ בכורים לאמן, לפי שהיו בני השפחות, אולם מעלת המלכות לא נאבדה מראובן בעבור מעשה בלהה, כי אף אם ראובן לא היה חוטח, כבר נגזרה המלכות והממשלה לבני יהודה ובטרם יצא מרחם נקדש יהודה להיות מלכי ישראל ומשיח צדקנו יוצאים מזרעו, ודבר זה למדתי מדברי הכתוב בד"ה ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכורה, כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף (ד"ה א' ה' א' וב'), שמאמר ולא להתיחש לבכורה מחובר עם ראש הכתוב כי הוא הבכור, כמו שיורה האתנח שבמלת ישראל, וכך פירושו, ראובן הוא הבכור אבל לא להתיחש לבכורה דהיינו למלוך על אחיו, שהרי יהודה גבר באחיו ושמהו השם לנגיד על כל ישראל, אלא ראובן הוא הבכור רק לנחלה, אולם מעלה זו ניתלה ממנו בעבור חללו יצועי אביו ונתנה ליוסף, והנה כאן רמז יעקב רק על אבדן מעלת הבכורה אבל על ענין המלוכה אמר למטה יהודה אתה יודוך אחיך, שמעיקרו נבחר לנגיד על כל אחיו:

3אז חללת יצועי עלה, בעת ההיא חללת כבוד האיש אשר עלה תמיד על יצועי, ועל עצמו אמר זאת, אלא שדיבר בלשון נסתר להסתיר חילול כבודו: