ביאור יש"ר על התורה, ויקרא א:ט

1וקרבו וכרעיו ירחץ במים, שב על בעל הקרבן, שגם היא כשרה בזר, ומסדר הכתובים אני רואה שתחלה מקבל הכהן את הדם וזורקו על המזבח, ואח"כ הבעלים מפשיטים ומנתחים ובאותו הזמן הולכים הכהנים ומסדרים את המערכה, וכשגמרו שניהן, הולכים הבעלים לרחוץ הקרב והכרעים, ובאותו זמן לוקחים הכהנים את הנתחים ועורכים אותם על העצים, וכשגמרו שניהן, חוזרים הכהנים ולוקחים גם הקרב והכרעים ועורכים אותם על הנתחים, וא"כ מתחלה ועד סוף הכהנים והבעלים עוסקים בעבודת ה':

2ירחץ, אין רחיצת הכרעים בעבור שנדבק בהן אשפה כשכורעת עליהן, שהרי הופשט עורן אבל גזירת הכתוב הוא, ואפשר לפי שהעולה בא על הרהור הלב, שמהרהר מחשבות עברות חמורות, כמו והעלה עולות וכו' כי אמר אולי וכו' וברכו אלהים בלבבם וכו' (איוב א' ה') רמז ברחיצת הכרעים לטהרה ממחשבת ע"ז, כדרך כל הברכים אשר לא כרעו לבעל (מלכים א' י"ט י"ח), וממחשבות ג"ע כמו תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרים (איוב ל"א י'), וממחשבות ש"ד, וכמו וכלכם לטבח תכרעו (ישעיה ס"ה י"ב), והקרב בעבור הגזל והחמס ומאכל תאוה של איסור, והרחיצה כמו רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וכו' (ישעיה א' ט"ז):

3והקטיר, לשון קטורת והעלאת עשן, וכן קיטור הארץ כקיטור הכבשן (בראשית י"ט כ"ח), שתאכל האש הכל ויכלה בעשן, ולא ישאר ממנו כי אם הדשן:

4את הכל, בשביל הקרב והכרעים שלא נזכרו עדיין בכלל עריכת הנתחים:

5עלה, חזר וקראה עלה, בעבור שאמר והקטיר הכהן את הכל, כי עולה היא כלה לאישים: