ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יט:כ

1ואיש כי ישכב, גם זה מחקי השם כמו שיתבאר:

2והיא שפחה נחרפת לאיש, בשפחה כנענית חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי שמותר בשפחה כנענית הכתוב מדבר:

3נחרפת, מלשון עם חרף נפשו למות (שופטים ה י"ח), מסר נפשו למות ובזה חייו, וכל מסירה של חרפה ובזיון נקרא חרף, וכן כאן לפי שנמסרה לעבד זה לבזיון, שיולידו ולדות שישמשו את הרב, קראה נחרפת:

4והפדה לא נפדתה, מזה למד ר' עקיבה שנפדית במקצת, ולא נפדתה לגמרי חציה שכחה וחציה בת חורין, ואסורה לבן חורין מפני צד שפחות שבה, ולעבד כנעני מפני צד חירות שבה, ורק מותרת לעבד עברי, שהרי מותר בשפחה כנענית וכל שכן בזו:

5או חפשה לא נתן לה, שלא נתן לה שטר שחרור:

6בקרת תהיה, מלשון לא יבקר, עליה לבד יבקרו הב"ד אם שוגגת או מזידה, אבל עליו אינן צריכין לבקר לפי שפטור גם במזיד, והניחה תורה עונש שלה מסור בעל פה לחכמים, והם קבלו שהיא במלקות, וחזר ואמר:

7לא יומתו, כלומר הוא והיא כדין נואף ונואפת, כי לא חפשה ואין קדושיה קידושין גמורין, ובא ללמדנו שגם עליה אין הביקור אם לחיים אם למות אלא לחייבה עונש אחר שהוא מלקות, כי לא יומתו הוא והיא: